זה היה הסוד המתוק ביותר של חיי. את מבינה, בובינקה שלי – שם, בעירי רחבת הידיים, על כיכרותיה הגדולות ובנייניה המהודרים,

אותו הערב עצם החכם עיניו, והאט את פעימות ליבו על ידי הפסקות נשימה הולכות ומתארכות

היה נדמה לה שהיא שומעת צפירות או אזעקות, עולות ויורדות, או אולי היא רק חולמת.

וכל היום אחרי זה לא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר

כשהילדים שאלו אותי מה קורה אחרי שמתים, ידעתי שהסתבכתי

שרה לאה לגמה לגימה ארוכה מבקבוק המים הגדול שהחזיקה בידה. השמש קפחה ולא הרפתה, והתור היה ארוך והתקדם לאט.

כשמִיצִ'יוֹ וָוטָנָבֵּה חלם לרקוד לעצמו על הקבר, הוא לא ציפה שמישהו יקשיב.

הוא דפק על הדלת של טליה. שלוש נקישות. אין מענה.

את אופק כהן פגשתי לראשונה בחדר האימון בבניין ללימודי מוזיקה שבאוניברסיטה, ושם ניגן על הפסנתר קטע מתוך הקונצ'רטו בסול מז'ור של מוריס ראוול.

רק שנינו בחדר שלו, במיטה. עד עכשיו תמיד היינו בשטח שלי. זה מוזר להיות פה אבל איכשהו, בתוך החיבוק שלו, הצלחתי להירדם, ולחלום.

יובל ישב בשורת הכיסאות האחורית בסטודיו, משתדל לשמור על קשר עין עם דורון, וניסה לא להסתתר מאחורי היושבים מלפניו.

הפסיכולוגית מתה מקורונה בתחילת הסגר השני.

מאז אותו יום ראשון שקמה באמצע הלילה וגילתה שהוא כבר אינו לצידה היא התהלכה הלוך ושוב בדירתם, מחכה לסימן חיים ממנו.

מִשֶכהו עיניה של רוזה נעשו ביקוריו של קובי תכופים, וככל שנעשו תכופים, רבו שאלותיה והיו עליו למעמסה. הייתה שואלת למשל: "בובלעך, במה אתה עובד?

עוד היה בוקר ואף על פי כן ישבנו בבית קפה ושתינו ארבע או חמש כוסות וויסקי כל אחד. שתינו כי לא ידענו מה לומר זה לזה. לפחות אני לא ידעתי.

איש רעוע בא אל חלוני מדי יום וביקש שאהיה לו חברה. משעקרתי משאלה זו מליבו – לא נכנע. בעלבון צורב ומרושע היה פוקד את מקום עבודתי, וכל שבוע הגי

האור עדיין לא ריצד בין הרפפות. נדמה לו ששמע קולות מצפצפים. קול אחד בס וקול שני סופרן. הם שרו ביניהם. הקול העבות אמר: דניאל. דניאל? היא שאלה,

בקצה מדבר, עם כל המפות האלה. אבוד לחלוטין היא תספר לכל שואל. מה אתה יודע. זה התחיל בינינו שנים קודם, כשעוד עניינו אותי תנופת הבנייה וההמון,

עפעפי דודתי עוד נלחמו באור הצוהריים כאשר ריח חריף התגנב לנחיריה ודגדג את השערות הקטנות בתעלות אפה.

ניצן הייתה העוזרת הצעירה של המשוררת חנה חפר, שכבר הגיעה לגבורות. חנה הייתה ממלמלת מילים וניצן רשמה אותן על דפים. חנה הייתה אישה זקנה מאוד, ו