איזו שנה זאת הייתה! למעשה מעולם לא נפגשנו כמערכת. כל פגישות הלמידה והעבודה שלנו נערכו מרחוק, קובייה לקובייה אומרת אומר, ראשים מדברים מתוך רקעים שונים: הבית, הגינה, הרכב והמקומות שבהם היינו רוצים להיות. מערכת וירטואלית אשר לראשונה נדרשה לערוך כתב עת דיגיטלי, אתר מקוון, שבו יתפרסם הגיליון החדש ויקובצו גיליונות העבר.

​

האם פג תוקפם של כתבי העת שניתן להחזיק ביד, למשש, לדפדף, להניח, להריח? האם פג תוקפו של הצורך להיפגש באותו מרחב פיזי כדי לערוך, ללמוד או לעבוד?

שאלת ה״פג תוקף״ נבחרה כנושא הגיליון החמישי של כתב העת. המגפה ששטפה את העולם חשפה את שבריריות המובן מאליו, את פריכות השפיות, את הזמניות. המושג פג תוקף נע ויוצא מן ההקשר המיידי־מקומי של העת הזאת ומתחבר להקשרים רחבים ומגוונים בחיינו, שבהם חותמת הפג תוקף עשויה לנחות בכל רגע ולהפוך את הראוי למאכל, לפרסום ולדיבור – לבלתי ראוי; את הרלוונטי לפתטי; את המקובל למודר; את המותר לאסור ואת האסור למותר.

​

יצירות הגיליון שלפניכם פורשות את היריעה הרחבה והמגוונת – ולעיתים אף המפתיעה – של הנושא. הן עוסקות בתפוגת התוקף של הילדות, בזקנה, באימהּות, במוות, בעונות השנה, באהבה, בפרידה, בשתיקה ובמילה. בחרנו לפרסם יצירות פרוזה, שירה, תרגום ומסה של כותבות מנוסות כמו גם של כותבים בתחילת דרכם. אנחנו שמחות להיות במת הפרסום הראשונה עבור מספר יוצרות ויוצרים.

יציאתם של האתר ושל הגיליון לאור עומדת בסימן האביב בואכה קיץ. הקורונה במגמת ירידה, החיסון במגמת עלייה ונדמה שעוד רגע יוחזרו אלינו החיים במלואם. האומנם?