דנית גולדדברים שרציתי לומר לך /עוד היה בוקר ואף על פי כן ישבנו בבית קפה ושתינו ארבע או חמש כוסות וויסקי כל אחד. שתינו כי לא ידענו מה לומר זה לזה. לפחות אני לא ידעתי.
שני פוקרויטרינה /איש רעוע בא אל חלוני מדי יום וביקש שאהיה לו חברה. משעקרתי משאלה זו מליבו – לא נכנע. בעלבון צורב ומרושע היה פוקד את מקום עבודתי, וכל שבוע הגי
רחל שליטאטיסה /האור עדיין לא ריצד בין הרפפות. נדמה לו ששמע קולות מצפצפים. קול אחד בס וקול שני סופרן. הם שרו ביניהם. הקול העבות אמר: דניאל. דניאל? היא שאלה,
שפרה האפרתיאימא מצטרפת /בקצה מדבר, עם כל המפות האלה. אבוד לחלוטין היא תספר לכל שואל. מה אתה יודע. זה התחיל בינינו שנים קודם, כשעוד עניינו אותי תנופת הבנייה וההמון,
שירה כסלורות /עפעפי דודתי עוד נלחמו באור הצוהריים כאשר ריח חריף התגנב לנחיריה ודגדג את השערות הקטנות בתעלות אפה.
אוהד וברהמשוררת והשוליה /ניצן הייתה העוזרת הצעירה של המשוררת חנה חפר, שכבר הגיעה לגבורות. חנה הייתה ממלמלת מילים וניצן רשמה אותן על דפים. חנה הייתה אישה זקנה מאוד, ו
