פַּרְצוּפֵי הַיּלָדִים הַמֵּתִים, שַׁבָּת - הָגִּינֵקוֹלוֹגִית שֶׁלִּי, בּוֹדֶקֶת שֶׁפְּתָחַי תַּקִּינִים. אֵיךְ אֲגַלֶּה לָהּ שֶׁאֵלַי הַכֹּל נִכְנָס?

עם שובו של החורף דעכה המלחמה. מעולם לא פסקה, לא בשביתת נשק או בהכרזה חד-צדדית או בחתימה על מסמך הבנות. שום שלום לא קרץ אלינו מהאופק הרחוק. היא נסוגה מחיינו כמו גל עצל בחוף הים, שתמיד מאיים לחזור. הבעיה עם מעלית 2 התחילה כנראה בדיוק כשעליתי עם בתי מהחניון התת-קרקעי. שמענו פתאום רעש גדול.

שֶׁגַּלִּים שָׁכְחוּ אֶת קָו מִתְאַר חֵיק הַיָּם סֻכָּתָו שֶׁל הַמַּצִּיל

הָאוֹר נִשְׁלַח מִמֶּרְחַק 150 מִילְיוֹן קִילוֹמֶטְרִים חוֹצָה אֶת הֶחָלָל וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה דָּבָר, וְאָז כְּמַעֲשֵׂה כִּשּׁוּף הוּא פּוֹגֵעַ בַּבִּנְיָן עוֹמֵד וְהַבִּנְיָן מֵטִיל צֵל.

מְעַט אֲנָשִׁים בָּעוֹלָם יוֹדְעִים שֶׁמִּילְווֹקִי, זֶה לֹא רַק מָקוֹם בָּעוֹלָם אֶלָּא גַּם מַכְשִׁיר לְיִשּׁוּר גַּב

אֲנִי, אֶת הַקְּמָטִים שֶׁלִּי הִרְוַחְתִּי בְּישֶׁר. אִמִּי, אֶת הַקְּמָטִים שֶׁלָּהּ הִרְוִיחָה בְּישֶׁר רַב.

נִקַּרְתִּי אֶת עֵינַי וְאָסַפְתִּי חוֹל וּזְרִיתִיו בְּתוֹךְ עֵינַי וְהֵרַמְתִּי יְתֵדוֹת מְגֹאָלוֹת וְתָקַעְתִּי אוֹתָן בְּתוֹךְ עֵינַי

אֶפְשָׁר לִשְׁאֹף פְּנִימָה עָשָׁן לִנְשֹׁף אֲוִיר רֵאוֹת מְפֻחָם שְׁאִיפָה, עָשָׁן נְשִׁיפָה, פֶּחָם

אֲנִי מַקְשִׁיבָה לַמִּלִּים הַנּוֹשְׁרוֹת מִגּוּפִי לַשֶּׁקֶט שֶׁל תַּרְדֵּמַת הַחֹרֶף רָצִיתִי אֶת הַיָּרֹק

הִתְקַשַּׁרְתִּי עַל הַבֹּקֶר לְדַוֵּחַ שֶׁדְּבָרִים הֵם לֹא כְּמוֹ שֶׁנִּרְאִים אַתְּ דִּבַּרְתְּ רַק עַל הַגֶּשֶׁם וְשָׁאַלְתְּ אֵיךְ הַשָּׁמַיִם לֹא מְעֻנָּנִים אָז דִּבַּרְנוּ עַל הַחֹם, דִּבַּרְנוּ עַל הַחוֹף, הַטֶּקְסְטוּרָה שֶׁל הַחוֹל וְאַף מִלָּה לֹא נֶאֶמְרָה עַל הַסֶּדֶק בַּמַּרְאָה הַסֶּדֶק בַּמַּרְאָה

אוֹרֶגֶת שִׁירִים מֵהַפְּרִיחָה וְהָעִקָּר פּוֹרֵחַ מִמַּחְשַׁבְתָּהּ מִתְחַמֶּקֶת מִמִּלָּה כְּדֵי לְהִשָּׁעֵן עַל קְבוּצוֹת תְּמִיכָה.

בֹּקֶר. וַיִּפֹּל עָלַי גּוּפִי, עוֹמְקוֹת עֵינַי עַד אֹפֶל – הוֹפְכִי הַשָּׁחֹר. וַיִּתְגַּדַּל עָלַי לִבִּי וַיִּתְפַּח מֵעַל טְפָחַי, וַיִּמְשְׁכֵנִי – קָדִימָה, אָחוֹר.

אַגִּידָה לְכֻלְּכֶן, נְעָרוֹת וְנָשִׁים – אַךְ אֶת קוֹלְכֶן מֵעַתָּה שִׁמְעוּ הָסִיטוּ עֵינֵיכֶן מִמַּרְאוֹת מַטְעִים, אַךְ אֶל לִבְּכֶן הַסְכִּיתוּ הֵן בְּטוּב חֲפַצְתֶּן וּבְכַוָּנַת הַלֵּב, כָּךְ זִכְרוּ עִם שַׁחַר וְעִם רֶדֶת שְׁעוֹת הַלֵּיל

זוֹ כִּמְעַט שְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת זְרָדִים פּוֹקְעִים מִן הָעֵץ בַּחֲלֹף הַסְּעָרָה

עַל הָרַכֶּבֶת לִירוּשָׁלַיִם מְסַמְּנִים לִי בָּעֵינַיִם עָשִׂית מַשֶּׁהוּ רַע. עָשִׂיתִי מַשֶּׁהוּ רַע.

אַרְבָּעִים קְשׁוּרוֹת בּשְׂעָרוֹת שִׁשִּׁים דֵּצִיבֵּלִים בַּקּוֹל שִׁשִּׁים וְאֶחָד גִּדּוּפִים

אֲנִי אוֹהֵב לְחַבֵּר חֲתִיכוֹת לִתְפֹּר אֶת הַחֹרִים לְהַטְלִיא טְלָאִים בְּתַךְ נִסְתָּר

יִהְיֶה מֻקְדָּם וְיִהְיֶה מְאֻחָר יִהְיֶה בֻּלְמוּס שֶׁל חשֶׁךְ וְשֶׁל יֹפִי גַּלְגַּלֵּי הַשִּׁנַּיִם שֶׁל הַיְקוּם יִשְׁאֲגוּ וְאַתָּה תִּצְחַק מִלְּבַד הַגַּחְלִילִיּוֹת לֹא תְּזַהֶה דָּבָר הַכֹּל יֻרְדַּם וְיֻנְשַׁם

שְׁזִיפֵי קַיִץ אַחֲרוֹנִים סְגֻלִּים חִוְּרִים נֶעֱרָמִים בַּתַּבְנִית. מֵעֲלֵיהֶם דִּמְעוֹת בָּצֵק מְטַפְטְפוֹת.

לֹא נוֹעַצְתִּי בַּחֲבַצְּלוֹת הַמַּיִם וְאָז אָטַמְתִּי לִבִּי לַדָּגִים שֶׁכִּסּוּ אֶת גּוּפִי הַכָּסוּף. אוּלַי הַבְּרֵכָה הִיא מַלְכֹּדֶת מָוֶת?