ליאורה קפלן היינו חמש: איסנה, גלה, סימונה, סטלה ואני. ואלכס, הבן של לריסה, שלו נועדתי. היינו מהגרים. באנו מגלות היו-אס-אס-אר, גלגלנו את...

פַּעַם חָזְרוּ מִצַּיִד וְכָתְבוּ בְּדָם  עַל קִירוֹת מְעָרָה.  בֵּין קִירוֹת בַּיִת כּוֹתֶבֶת בְּטֵלֵפוֹן נַיָּד.  נֶעֱזֶרֶת בְּאַפְּלִיקַצ

מֵאָז - מַשֶּׁהוּ קָרָה לִי. מַשֶּׁהוּ קָרָה גַּם לָךְ. גּוּפֵךְ הִשְׁתַּנָּה לְעָנָף יָבֵשׁ מִתְבַּקֵּעַ בְּצִמְאוֹנוֹ, נַעֲשָׂה לְקָו דּ

הִנֵּה מַה שֶּׁרָאִיתִי בַּשַּׁחַר רְצוּעוֹת שֶׁל רָקִיעַ רָאִיתִי בַּשַּׁחַר רְקוּעוֹת כְּשַׁלְשֶׁלֶת רָאִיתִי בַּשַּׁחַר 

הַכֹּבֶד יָעוּט לְלֹא הַתְרָאָה עַל הַחֶדֶר הָרֵיק  כַּדּוּר הַמַּרְאוֹת יְהַבְהֵב בָּאוּלָם הֶחָשׁוּךְ וְלָעַד יִזְדַּהֵר,  תְּנוּעַת יְרֵכ

בכל מקרה לא הייתה להם ילדה, ועכשיו, ב-7:52 בשבת בדרך לבית החולים, היא מנסה לשכנע את עצמה שיום אחד תהיה, אחרת הדרמה ברגע הזה תכריע אותה, והיא

קמתי מהמיטה ונאנחתי. לונה מסוגלת לנבוח ללא הפסקה במשך זמן רב, ובעוד אני מתעוררת מיד, בעלי הבית – משפחת לוי – ישנים שנת ישרים ולא מוטרדים מהה

תמרה חלוצי פעם, מזמן, הם שיחקו ב"משחק הגלמודים". הם ישבו גב אל גב בגן השעשועים, אחרי שכבר השתעממו מהקרוסלה, קצת לפני שהערב ירד, והשמיים...

זה שלב שמגיע בכל מערכת יחסים. הצורך להעלים את בן הזוג מתמונת החיים. לא נגיד להרוג, ובטח שלא בעצמך, אבל בכל מקרה להעלים – לראות איך החיים נרא

היא הקישה כמה הקשות על מקלדת המחשב, קצובות כתקתוקו של שעון, ואז נשאה את עיניה מן המסך ונעצה בו מבט שכמו ביקש לחדור דרך עיניו היישר אל מוחו.

משלא ענית לטלפון הנחתי שאתה מדמם בחלקו האחורי של אמבולנס נוסע, פרמדיקים בעלי ידיים יציבות לוחצים על החורים שבגופך. הם אלו שהותירו מאחור את ה

"ניהלנו את השיחה הזו כבר, אתה יודע", אמר לני. הסצנה מוכרת לשניהם – אותו בניין בפרוורים, אותם אורות מעטים שבוקעים מדירות שיושביהן עוד לא נרדמ

היא הייתה שם, במרחק נסיעה קצרה. היא הייתה שם, במכונית הלבנה שהאורות שלה כבויים, שומרת על פרופיל נמוך. שם, מחפשת אותה. שם, מחפשת את קרן.

זה היה הסוד המתוק ביותר של חיי. את מבינה, בובינקה שלי – שם, בעירי רחבת הידיים, על כיכרותיה הגדולות ובנייניה המהודרים,

סוּפָה נוֹקֶשֶׁת בְּחַלּוֹנִי נְטִיפֵי גַּעְגּוּעִים קְפוּאִים דּוֹקְרִים אֶת מַהוּתִי

הָאָרֶץ הַזֹּאת הִיא מִגְרַשׁ הַגְּרוּטׇאוֺת שֶׁל אֱלֹהִים.  שִׁלְדֵי יִסּוּרִים וּמַסְמְרֵי תַּעֲנִיוֺת מְסַמְּנִים נְתִיבֶיהָ.   הָאָרֶץ ה

אוֹרוֹת נִדְלָקִים וְכָבִים. גּוּפִים נִצְמָדִים וּמִתְרַחֲקִים. צֶמַח מְטַפֵּס מְחַפֵּשׂ אֶת הָאוֹר. חֲשׂוּפִית עוֹשָׂה דַּרְכָּהּ אֶל הַלּ

לְהַפְסִיק לְמַחְזֵר, לַחֲזֹר וּלְפַזֵּר שַׂקִּיּוֹת וּבַקְבּוּקֵי פְּלַסְטִיק לְכָל עֵבֶר לְהָפִיץ גָּזִים שֶׁיְּחוֹרְרוּ שׁוּב אֶת שִׁכְבַ

אֲנִי שׁוּב מְדַמְיֵן אֶת בּוֹא הַסְּתָו, רוּחוֹת קָרוֹת כְּבָר בַּפָּנִים נָשְׁבוּ לִי כְּאִלּוּ תַּם הַקַּיִץ בְּסוֹף יוּלִי, בָּרֶגַע שֶׁ

הַסֶּרֶט הַצָּהֹב הוֹלֵךְ וְנִפְרָם חוּט נִשְׁאָב בָּרוּחַ -  קֶשֶׁר עַל מַרְאַת הַצַּד שֶׁלִּ