חֲסֵרָה

מֵאָז –

מַשֶּׁהוּ קָרָה לִי.

מַשֶּׁהוּ קָרָה גַּם לָךְ.

גּוּפֵךְ הִשְׁתַּנָּה

לְעָנָף יָבֵשׁ

מִתְבַּקֵּעַ בְּצִמְאוֹנוֹ,

נַעֲשָׂה לְקָו דַּק מִן הַדַּק.

יָדָיו הַכְּבֵדוֹת שֶׁל הַחשֶׁךְ

לָפְתוּ אוֹתָךְ עוֹד בְּחַיַּיִךְ.

הִסְתַּרְתְּ אֶת הַדְּעִיכָה

עַד שֶׁגָּבְרָה וּבָלְעָה אוֹתָךְ

וְעַכְשָׁו –

אֵין דָּבָר הַדּוֹמֶה

לַשֶּׁקֶט שֶׁלָּךְ.

הַשָּׁמַיִם נִמְחָקִים.

הַיָּרֹק הוֹפֵךְ צָהֹב-אָפֹר

וְסִיבוּב הָעוֹלָם מֵאֵט כָּל כָּךְ,

קָרֵב לִנְקֻדַּת העֲצִירָה.

מֵאָז,

אֲנִי כְּבָר לֹא בָּעוֹלָם.

מִישֶׁהִי אַחֶרֶת

הוֹלֶכֶת עַל פְּנֵי הַכַּדּוּר,

שׁוֹאֶפֶת זִכְרוֹנוֹת,

נוֹשֶׁפֶת אֲבֵדוֹת.

מִישֶׁהִי אַחֶרֶת מִשְׁתַּנָּה,

מִתְבַּגֶּרֶת מַהֵר וּבְכֹחַ

בִּמְקוֹמִי.

*