דנה שושן ורוד
לְהַפְסִיק לְמַחְזֵר, לַחֲזֹר וּלְפַזֵּר
שַׂקִּיּוֹת וּבַקְבּוּקֵי פְּלַסְטִיק לְכָל עֵבֶר
לְהָפִיץ גָּזִים שֶׁיְּחוֹרְרוּ שׁוּב אֶת שִׁכְבַת הָאוּזוֹן
כִּי לְמִי יֵשׁ עוֹד רָצוֹן לְהַצִּיל כָּזֶה עוֹלָם?
אִם אִי אֶפְשָׁר לְהַצִּיל אוֹתוֹ מֵהִדַּרְדְּרוּת בְּנֵי הָאָדָם.
כְּשֶׁכָּל נְקֻדּוֹת הַמַּבָּט נֶחְבְּטוּ, הִתְעַוְּתוּ
אֵין מָקוֹם לְעֻבְדּוֹת, רַק סִפּוּרִים בַּאֲלָפִים
לַיְלָה וְעוֹד לַיְלָה, כְּבָר מֵאָה וּשְׁמוֹנִים!
וּבְמוֹת הָאֱמֶת
כָּל טִפֵּשׁ הוּא מַשְׁפִּיעָן
כְּאִלּוּ הָיָה הוֹגֵה דֵּעוֹת מְלֻמָּד וּמְיֻמָּן.
כְּשֶׁהַמַּדָּע טָס קָדִימָה
הֲמוֹן הָאָדָם רָץ לְאָחוֹר
מְטַפֵּס עַל עֵץ הַדָּת
עֵץ הַדַּעַת כְּבָר נִכְרַת.
שֶׁיִּשָּׂרֵף הָעוֹלָם
שֶׁיַּחֲזֹר הַמַּבּוּל
נוֹתַר רַק לְהִכָּנֵס
לִמְעִי הַתֵּבָה
וּלְחַכּוֹת לְיוֹנָה
שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא.
Comentarios