לִפְנֵי שֶׁנָּטַשְׁנוּ אֶת אֱלֹהִים

כשהילדים שאלו אותי מה קורה אחרי שמתים, ידעתי שהסתבכתי

"בַּסּוֹף כֻּלָּנוּ נָמוּת", אֲנִי מְנַסָּה לְהַרְגִּיעַ, כְּשֶׁהַנּוֹיְרוֹלוֹג מַגִּיעַ וְאוֹמֵר שֶׁאִמּוּן לֹא יָבִיא

עוֹד בִּימֵי יַלְדוּתוֹ בְּבֵית הוֹרָיו מָרֵי הַנֶּפֶשׁ בָּעִיר הַתַּחְתִּית בְּחֵיפָה סָמוּךְ לְפַאֲתֵי חֶרְדָתָם מִמִּלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַש

וְאִם יוֹם אֶחָד יִתְבָּרֵר שֶׁכָּל הַחַיִּים הָאֵלֶּה הֵם בְּעֶצֶם שׁוּרַת קוֹד אַחַת אֲרֻכָּה מְלֵאַת בָּאגִים וְחַסְרַת סִימָנֵי פִּסּוּק

מְנוֹרָה מֵאֲחוֹרֵי חַלּוֹן מִתְרוֹמֶמֶת אֶל הַחוֹף מוּל אוֹרוֹת הַכְּרַךְ.

שרה לאה לגמה לגימה ארוכה מבקבוק המים הגדול שהחזיקה בידה. השמש קפחה ולא הרפתה, והתור היה ארוך והתקדם לאט.

תֵּן לִי אֶת מַעֲשַׂי מִתּוֹךְ מַעֲשֶׂיךָ, אֶת רוּחַ הַבָּשָׂר שֶׁהוּא מַחֲצִיתִי.

שְׁרִיקוֹת הַקֵּץ נוֹשְׁבוֹת שְׁתִיקוֹת הַקֵּץ מְיַלְּלוֹת

כשמִיצִ'יוֹ וָוטָנָבֵּה חלם לרקוד לעצמו על הקבר, הוא לא ציפה שמישהו יקשיב.

סרטון מאת אופיר אשרי

כָּל הַשֵּׁמוֹת בַּגָּן נְגוּעִים בִּשְׂפָתוֹ בְּקוֹלוֹ שְׁלָחֵנִי מִכָּאן

הוא דפק על הדלת של טליה. שלוש נקישות. אין מענה.

כְּשֶׁאֲנִי מַבִּיטָה מִקָּרוֹב עַל הָעֵץ בֶּחָצֵר שֶׁל סָבְתָא אֲנִי רוֹאָה אוֹתוֹ נוֹשֵׁם

דְּבָרִים רַבִּים יָרַשְׁתִּי מִסָּבְתָא רָחֵל, וְאוּלַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם הַסְּלִידָה מֵהַקֹּר.

בַּלַּיְלָה חָלַמְתִּי עַל מִצְרַיִם. חִפַּשְׂתִּי אֶת אַחַי וְאַחְיוֹתַי

אֲנִי לְדוֹדִי, דּוֹדִי לִי. הָלַכְנוּ לְאִבּוּד בְּתִשְׁעִים וְאַרְבָּעָה אֲחוּזֵי לַחוּת

קַרְחוֹנִים נִצָּבִים בִּבְדִידוּתָם הַחִוֶּרֶת, עֲנָקִים עֲגוּמִים,

בֵּיבַר זְכוּכִית בַּסָּלוֹן שֶׁל סַבָּא וְסָבְתָא, מַשְׁקִיף עַל יָם, עַל צוּק.

לִשְׁכָּה-לִשְׁכָּה אַקְוַרְיוּם-אַקְוַרְיוּם מָשִׁיתִי מִן הַמַּיִם וְעַל פֶּתֶק דָּבִיק כָּתַבְתִּי "הַדָּגִים שֻׁחְרְרוּ"