כָּל הַשֵּׁמוֹת בַּגָּן נְגוּעִים בִּשְׂפָתוֹ בְּקוֹלוֹ שְׁלָחֵנִי מִכָּאן

הוא דפק על הדלת של טליה. שלוש נקישות. אין מענה.

כְּשֶׁאֲנִי מַבִּיטָה מִקָּרוֹב עַל הָעֵץ בֶּחָצֵר שֶׁל סָבְתָא אֲנִי רוֹאָה אוֹתוֹ נוֹשֵׁם

דְּבָרִים רַבִּים יָרַשְׁתִּי מִסָּבְתָא רָחֵל, וְאוּלַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם הַסְּלִידָה מֵהַקֹּר.

בַּלַּיְלָה חָלַמְתִּי עַל מִצְרַיִם. חִפַּשְׂתִּי אֶת אַחַי וְאַחְיוֹתַי

אֲנִי לְדוֹדִי, דּוֹדִי לִי. הָלַכְנוּ לְאִבּוּד בְּתִשְׁעִים וְאַרְבָּעָה אֲחוּזֵי לַחוּת

קַרְחוֹנִים נִצָּבִים בִּבְדִידוּתָם הַחִוֶּרֶת, עֲנָקִים עֲגוּמִים,

בֵּיבַר זְכוּכִית בַּסָּלוֹן שֶׁל סַבָּא וְסָבְתָא, מַשְׁקִיף עַל יָם, עַל צוּק.

לִשְׁכָּה-לִשְׁכָּה אַקְוַרְיוּם-אַקְוַרְיוּם מָשִׁיתִי מִן הַמַּיִם וְעַל פֶּתֶק דָּבִיק כָּתַבְתִּי "הַדָּגִים שֻׁחְרְרוּ"

את אופק כהן פגשתי לראשונה בחדר האימון בבניין ללימודי מוזיקה שבאוניברסיטה, ושם ניגן על הפסנתר קטע מתוך הקונצ'רטו בסול מז'ור של מוריס ראוול.

​צִיּוֹן‭ ‬שְׁבוּיַת‭ ‬אֶרֶץ‭ ,‬מָה‭ ‬כָּאָב‭ ‬בָּךְ‭ ‬שֵׁם

שלושה שירי בדידות: עת/ דמדומי האור/ דמיונות אמיתיים

שירה חפר, המקימה והבעלים של ההוצאה "לוקוס", במסה על עולם ההוצאה לאור

קטע ארכיון מתוך מחברתו של יותם ראובני יותם ראובני - משורר, סופר, מתרגם, עורך ועיתונאי.

אלעד בר-נוי, עיתונאי ואיש רדיו, בריאיון על המגעים שבין הספרות לתרבות הפופולארית: מה התפקיד של הקורא.ת והמבקר.ת בעידן של כתיבה אין סופית?

כְּשֶׁאֲנִי נִתְלֵית עַל גָּדֵר גְּבֹהָה וּמְצִיצָה בֵּין הַחֲרַכִּים אֲנִי נִזְכֶּרֶת בָּרַגְלַיִם הַפְּשׂוּקוֹת.

בְּשָׂרִי בָּא בְּיָמִים כְּתִקּוּנָם וְעָב עָלַי. מַבָּטִי כָּבוּשׁ כַּעֲרֵמַת הַכְּרוּב, מַצְבִּיעָה:

בָּכִיתִי נַהֲרוֹת בָּבֶל. תְּחִלָּה חָצַב הַבֶּכִי אֶת נְתִיב הַחִדֶּקֶל

רק שנינו בחדר שלו, במיטה. עד עכשיו תמיד היינו בשטח שלי. זה מוזר להיות פה אבל איכשהו, בתוך החיבוק שלו, הצלחתי להירדם, ולחלום.

רַצְתִּי כָּל עוֹד נַפְשִׁי בִּי נָפַלְתִּי אַרְצָה וּפִי הִתְמַלֵּא בֶּעָפָר.