בדיקה שגרתית /

דניאל מדמון

כְּשֶׁאֲנִי נִתְלֵית עַל גָּדֵר גְּבֹהָה וּמְצִיצָה בֵּין הַחֲרַכִּים

אֲנִי נִזְכֶּרֶת בָּרַגְלַיִם הַפְּשׂוּקוֹת.

הַלֵּב שֶׁלִּי מֻפְשָׁל עַל כִּסֵּא הַגִּינֵקוֹלוֹג כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: "יֵשׁ לָךְ רֶחֶם יְפֵהפֶה."

אֲנִי קוֹלֶטֶת חֲצָאֵי גּוּף וּפָנִים, אֶת שְׂעָרֵךְ הַשָּׁחֹר.

אֲנִי מַרְכִּיבָה אוֹתָם לִכְדֵי תְּמוּנָה –

יֶלֶד מוֹשִׁיט לָךְ יָד.

אַתֶּם מִתְיַשְּׁבִים לְשַׂחֵק בְּאַרְגַּז הַחוֹל,

אֵין לָךְ מִכְנָסַיִם מִתַּחַת לַשִּׂמְלָה.

אַתְּ מְסִיטָה אֵת הָרֹאשׁ וַאֲנִי נִבְהֶלֶת, נִלְחֶצֶת אֶל תּוֹךְ עַצְמִי.

הוּא אוֹמֵר: "תַּרְפִּי, תַּרְפִּי, אַל תִּתְנַגְּדִי,"

רֶגַע נֶעֱלָם,

אַתְּ נֶעֱלֶמֶת

כְּשֶׁהוּא לְבַסּוֹף פּוֹסֵק: "הַכֹּל חָזַר לִמְקוֹמוֹ."