טל גרמיזה
בַּלַּיְלָה חָלַמְתִּי עַל מִצְרַיִם.
חִפַּשְׂתִּי אֶת אַחַי וְאַחְיוֹתַי
נָעָה וְנָדָה לְאָרְכָּן שֶׁל גְּדוֹת הַנִּילוּס,
מְהַלֶּכֶת בָּרוּחַ הַחַמָּה בֵּין קְנֵי הַסּוּף
שֶׁמִּסְתּוֹדְדִים לָהֶם קְבוּצוֹת-קְבוּצוֹת.
בְּעוֹד הַשֶּׁמֶשׁ שָׁטָה מַעֲרָבָה
נִתְקַלְתִּי בְּאֵלוֹת מִצְרַיִם הַגְּדוֹלוֹת.
הֵן הִרְאוּנִי
מִקְדָּשִׁים גְּדוֹלִים וְכֹהֲנוֹת מְלַחֲשׁוֹת,
כּוֹכָבִים מְאִירִים עַל מַשְׂאֵי שַׁיָּרוֹת.
הֵן הִרְאוּנִי
שְׁבָטִים נוֹדְדִים בַּחוֹלוֹת,
מִרְיָם שָׁרָה וְהַנָּשִׁים עוֹנוֹת,
קוֹל מְצִלְתַּיִם וַהֲמֻלַּת מְחוֹלוֹת.
נְבוּאָה שֶׁנִּכְתֶּבֶת בִּידֵי נָשִׁים גּוֹאֲלוֹת.
הֵן שְׁלָחוּנִי
בְּחַפְּשִׂי אַחַר הַמַּפָּץ הַגָּדוֹל, תְּחִלָּתוֹ שֶׁל הַכֹּל,
לִנְדֹּד אֶל סִינַי, לְהִצְטָרֵף חֶרֶשׁ לִמְדוּרוֹת הַלַּיְלָה,
לָשֶׁבֶת מְצוֹפֶפֶת עִם אֲנָשַׁי
בַּמַּסָּע מֵעֵבֶר לְחוֹל הַמִּדְבָּר שֶׁלֹּא נִגְמָר, הַבַּיְתָה.
הֵקַצְתִּי מִשְּׁנָתִי וְיָדַעְתִּי
שֶׁאֶל אַחְיוֹתֵיהֶן שָׁלְחוּ אוֹתָנוּ אֵלוֹת מִצְרַיִם,
אֶל אֵלוֹת כְּנַעַן הַגְּדוֹלוֹת.
זוֹ כְּבָר הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וְאַחַת בָּאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת וַאֲנִי עֲדַיִן
מְחַפֶּשֶׂת אֶת אֵלוֹת כְּנַעַן בַּחוֹלוֹת.