וְהִיא הֲכִי לֹא רוֹצָה חִבּוּק הִיא אַף פַּעַם, לְעוֹלָם, לֹא צְרִיכָה

בעקבות "הרוח מיניקה את גורי הרוח" מאת אורין רוזנר

עִיר נִמְתַּחַת כְּרֶשֶׁת מֵעָל זְרָמִים חֲמִימִים שֶׁל בְּדִידוּת

שְׁלוּבוֹת יָדַיִם שְׁתֵּי עֵינֵינוּ. צְמֵאֵי קִרְבָה, יַרְחֵי שְׂפָתַיִם.

מָחָר נֵלֵכָה לְאַיִן וְנִשְׁמֹר עַל הַפְּנִינִים שֶׁבְּלֶחְיְךָ

בְּכָל דַּקָּה אֲנִי יוֹדַעַת אֵיפֹה אַתְּ, שְׁקוּעָה בְּתוֹךְ שִׂיחַת חֻלִּין, בַּהֲמֻלָּה.

יובל ישב בשורת הכיסאות האחורית בסטודיו, משתדל לשמור על קשר עין עם דורון, וניסה לא להסתתר מאחורי היושבים מלפניו.

צָרִיךְ לִהְיוֹת נַכְלוּלִית כְּמוֹ חָתוּל אוֹ עַכְבָּר

הָיִינוּ שָׁם גָּבֹהַּ, יוֹתֵר מִכָּל הַגְּבֹהִים שֶׁבֶּהָרִים.

חַבְּרוּ נֶפֶשׁ לְנֶפֶשׁ זוֹ מוּל זוֹ וַדְּאוּ תַּקִּינוּת הַחִבּוּר

בֵּין מְאוּרוֹתֶיךָ, אֲהוּבִי, צוֹמְחוֹת גִּבְעוֹת נַרְקִיסִים רֵיחָנִיּוֹת

בַּקָּפֶה בְּרוֹטְשִׁילְד סָבְתָא שֶׁלִּי הַמֵּתָה זוֹ שֶׁהִתְנַגְּדָה שֶׁאֶהְיֶה צִמְחוֹנִית שׁוֹלַחַת יָד אֲרֻכָּה מֵעֵבֶר לִכְתֵפִי

הפסיכולוגית מתה מקורונה בתחילת הסגר השני.

בַּמָּטָר הַזֶּה נִצָּת סְמָדַר הַבֻּסְתָּנִים

מאז אותו יום ראשון שקמה באמצע הלילה וגילתה שהוא כבר אינו לצידה היא התהלכה הלוך ושוב בדירתם, מחכה לסימן חיים ממנו.

אֲנִי רוֹצָה תָּמִיד עֵינַיִם בַּגַּב בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי חוֹרֶטֶת עַל הַלּוּחַ לִרְאוֹת

כְּשֶׁרָאֲתָה תְּנוּעַת אוֹר בִּשְׁמֵי נְיוּ הֶמְפְּשֵׁיר, בִּקְשָׁה שֶׁיַּעֲצֹר בַּצַּד.

אֲנִי אִמָּא עַכְבִישָׁה לֹא נוֹגַעַת טוֹוָה

הִיא נוֹעֶלֶת נַעֲלַיִם בְּרֵיחַ לָבֶנְדֶּר וּבְכָל בֹּקֶר שׁוֹתָה חֲצִי לִימוֹן אַחַר כָּךְ מְקַנַּחַת בְּשֶׁמֶן גַּרְגִּירֵי רִמּוֹן

מִשֶכהו עיניה של רוזה נעשו ביקוריו של קובי תכופים, וככל שנעשו תכופים, רבו שאלותיה והיו עליו למעמסה. הייתה שואלת למשל: "בובלעך, במה אתה עובד?