עמית מלמד
יוֹנֶקֶת הַדְּבַשׁ בַּחַיִּים לֹא בּוֹכָה
וְהִיא הֲכִי לֹא רוֹצָה חִבּוּק
הִיא אַף פַּעַם, לְעוֹלָם, לֹא צְרִיכָה
בְּיִחוּד אוֹתוֹ
הִיא יוֹדַעַת
יוֹנֶקֶת הַדְּבַשׁ אָמְרָה לוֹ לֹא
שָׁלשׁ פְּעָמִים הִיא אָמְרָה לוֹ לֹא
אַרְבַּע פְּעָמִים הִיא אָמְרָה לוֹ לֹא
הִיא נִסְּתָה
הוּא אָמַר עוֹד רֶגַע
וְנִשְׁאַר עוֹד רֶגַע
יוֹנֶקֶת הַדְּבַשׁ לֹא הָלְכָה.
הִיא גַּם לֹא רָצְתָה שֶׁהוּא יֵלֵךְ.
הִיא לֹא אָמְרָה לוֹ שֶׁזֶּה לֹא הָיָה
בְּסֵדֶר, הִיא לֹא יָדְעָה
אִם זֶה בְּסֵדֶר.
הִיא לֹא זָעֲמָה.
הַדְּבַשׁ לֹא הָפַךְ לְזֶפֶת.
הַזֶּפֶת
לֹא הִכְבִּידָה
עַל גּוּפָהּ שֶׁל יוֹנֶקֶת הַדְּבַשׁ.
Comments