אוֹרָן דינלטון
שְׁלוּבוֹת יָדַיִם שְׁתֵּי עֵינֵינוּ.
צְמֵאֵי קִרְבָה, יַרְחֵי שְׂפָתַיִם.
עַתָּה נִדְלָק הַנֵּר בֵּינֵינוּ,
חָרֵד הוּא שָׁט עַל פְּנֵי הַמַּיִם.
כָּךְ שַׁלְהַבְתּוֹ הָלְכָה הִגְדִּילָה,
הַמַּיִם קֶצֶף גָּעֲשׁוּ.
תְּפִלַּת יָמִים נָשָׂאנוּ פְּנִימָה,
בָּרָק וָרַעַם נִכְעֲסוּ.
רוּחוֹת הַקְּרָב תֻּפִּים הִרְעִישׁוּ.
שַׁבְרִיר זָעִיר שֶׁל אֲבוּקָה.
בְּעֵת צְרָחוֹת הַיָּם הֶחְלִישׁוּ,
שָׁקַט הַנֵּר, פְּתִילוֹ כָּבָה.
אַךְ לָךְ וְלִי שְׁמוּרָה גַּחֶלֶת,
יֵשׁ מֵאַיִן הִיא נִצְּתָה.
לָעַד תִּבְעַר, לָעַד שׁוֹמֶרֶת
סוֹד קִסְמָהּ שֶׁל הַדְּלֵקָה.
Σχόλια