מחר נלכה לאין /

זהר קטן

מָחָר נֵלֵכָה לְאַיִן

וְנִשְׁמֹר עַל הַפְּנִינִים שֶׁבְּלֶחְיְךָ,

נִשָּׁטֵף בַּמֶּלַח הַמִּתְפַּזֵּר עַל גּוּפֵינוּ –

חִירוּרִים קְטַנִּים שֶׁהַחוֹל מְחַפֶּה עֲלֵיהֶם.

כְּשֶׁהַשְּׂפָתַיִם מִתְיַבְּשׁוֹת אֲנִי

מְחַבֶּלֶת בִּצְעָדַי וּמַחְלִיפָה אוֹתָם בְּמִשְׁפָּטִים מְקֻטָּעִים.

מָחָר נֵלֵכָה לְשָׁם,

מֵי הַדָּגִים יִדָּבְקוּ לְסֻלְיוֹת הַפְּלַסְטִיק שֶׁל נַעֲלֶיךָ

וְתֵלֵךְ בְּרַעַשׁ גָּדוֹל, תֵּלֵךְ וְתוֹכִיחַ בְּתוֹךְ זְרוֹעוֹתַי.

הַשָּׁמַיִם יִפְעֲרוּ בְּגָלוּתָם מֵעֵת לְעֵת,

יִשְׁתַּקְּפוּ בְּמַיִם הַסְּרוּחִים, בְּלִבְנַת צִנָּה,

וְהַשָּׁמַיִם יְכַסּוּ עַפְעַפַּיִם אֲנִי

אַצְבִּיעַ לְמָקוֹם אַחֵר.

מָחָר נִתְעוֹרֵר וְהָעַפְעַפַּיִם מְכֻסִּים

אֲנִי קוֹרֵאת לָזֶה קוּרֵי שֵׁנָה,

תִּקְרָא לְזֶה זֻהֲמַת הַגּוּף, אֵיךְ שֶׁתִּרְצֶה,

אֵיךְ שֶׁאֲנִי רוֹצָה.