אורית צמח
כְּשֶׁרָאֲתָה תְּנוּעַת אוֹר בִּשְׁמֵי נְיוּ הֶמְפְּשֵׁיר,
בִּקְשָׁה שֶׁיַּעֲצֹר בַּצַּד.
"זֶה רַק מָטוֹס," שִׁפְשֵׁף עֵינָיו הָעֲצוּמוֹת לְמֶחֱצָה.
"מָטוֹס לֹא מְשַׁנֶּה צְבָעִים," חָרְצָה וְהוּא שָׁתַק,
אַף שֶׁלֹּא שָׁזְפוּ עֵינָיו אֶלָּא חֲצִי יָרֵחַ וְהָרִים לְבָנִים בְּלִי פִּסְגָּה.
כָּל הַבְּעָיוֹת מַתְחִילוֹת כְּשֶׁחוֹתְרִים לְמַגָּע. כַּדּוּר הָאָרֶץ,
19 בְּסֶפְּטֶמְבֶּר 1961, עֶשֶׂר וָחֵצִי, כְּבִישׁ מִסְפָּר שָׁלשׁ.
הַאִם מְאַשֵּׁר חֲטִיפָה, עֲבֹר.
חוּץ מֵהֶהָרִים הַלְּבָנִים נֹסַח טְרַנְסִילְבַנְיָה, הָיָה שָׁם
כָּל הַיָּדָה יָדָה הָאָמֵרִיקָנִי: כְּבִישׁ שׁוֹמֵם, אוֹר מוּזָר, אֶקְדָּח, שֶׁבְרוֹלֶט.
זוּג מְעֹרָב. הֵם נוֹחֲתִים עָלֵינוּ! הִיא צָעֲקָה,
אֲבָל שׁוּם דָּבָר לֹא נָחַת, רַק יָדֶיהָ נִלְחֲצוּ אֶל עָרְפּוֹ
וְקָרְעוּ אֶת בְּגָדָיו.
בַּארְנִי עָצַר בְּאֶמְצַע הַכְּבִישׁ וּבָרַח מִמֶּנָּה אֶל פָּנָסֵי הַמְּכוֹנִית,
בֵּטִי נָמַסָּה בֵּין קַרְנֵי הָאוֹר הַחוֹזֵר, עֵינֶיהָ בָּהֲקוּ וְנִמְתְּחוּ הַצִּדָּה כְּמִשְׁקֶפֶת מַיִם,
פִּיהָ נֶעֱלַם תַּחַת הַזֹּהַר, צֶבַע הָאַסְפַלְט וְהָאוֹר נִמְהַל בְּעוֹרָהּ הָאֲפַרְפַּר,
הִשָּׁאֵר בִּמְקוֹמְךָ, צִפְצְפָה פִּיפּ פִּיפּ, אֲנִי אִתְּךָ. פִּיפּ – –
כְּבָר לֹא צָרִיךְ לְהִסְתַּתֵּר.
הוּא נָהַר אֶל הַשָּׁמַיִם, הַפַּעַם יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת. בּוֹאִי נִתְפַּיֵּס, אוֹהּ... כֵּן.
עַל מִטַּת הַנִּתּוּחִים הִשִּׁיק אֶת זַרְעוֹ בְּגָבִיעַ, הוּא לֹא יָכֹל לִגְמֹר
בְּאָמֵרִיקָה שֶׁל שְׁנוֹת הַשִּׁשִּׁים, אֶלָּא בַּחֲלָלִית עִם צִנּוֹרִית בָּרֶקְטוּם.
אוֹי, מַרְגִּישִׁים אֶת כָּל הַחֻלְיוֹת בַּגַּב,
אֶת נֵטֶל הַהוֹכָחָה.
רֶגַע אֶחָד אֲנַחְנוּ בַּיָּרֵחַ, וְרֶגַע אַחֵר עַל פִּסְגַּת אֵיזֶה הַר,
כְּמוֹ מַצְבִּיעַ לֶיְזֶר עַל לוּחַ.
פִתְאוֹם פַּנְקֵיְק אֶחָד גָּדוֹל מֵעָלֵינוּ
וְכָל הַשְּׁעוֹנִים נֶעֱצָרִים.
הַטֶּבַע אֵינוֹ סוֹבֵל חָלָל רֵיק.