דְּבָרִים רַבִּים יָרַשְׁתִּי מִסָּבְתָא רָחֵל, וְאוּלַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם הַסְּלִידָה מֵהַקֹּר.

בַּלַּיְלָה חָלַמְתִּי עַל מִצְרַיִם. חִפַּשְׂתִּי אֶת אַחַי וְאַחְיוֹתַי

אֲנִי לְדוֹדִי, דּוֹדִי לִי. הָלַכְנוּ לְאִבּוּד בְּתִשְׁעִים וְאַרְבָּעָה אֲחוּזֵי לַחוּת

קַרְחוֹנִים נִצָּבִים בִּבְדִידוּתָם הַחִוֶּרֶת, עֲנָקִים עֲגוּמִים,

בֵּיבַר זְכוּכִית בַּסָּלוֹן שֶׁל סַבָּא וְסָבְתָא, מַשְׁקִיף עַל יָם, עַל צוּק.

לִשְׁכָּה-לִשְׁכָּה אַקְוַרְיוּם-אַקְוַרְיוּם מָשִׁיתִי מִן הַמַּיִם וְעַל פֶּתֶק דָּבִיק כָּתַבְתִּי "הַדָּגִים שֻׁחְרְרוּ"

​צִיּוֹן‭ ‬שְׁבוּיַת‭ ‬אֶרֶץ‭ ,‬מָה‭ ‬כָּאָב‭ ‬בָּךְ‭ ‬שֵׁם

שלושה שירי בדידות: עת/ דמדומי האור/ דמיונות אמיתיים

כְּשֶׁאֲנִי נִתְלֵית עַל גָּדֵר גְּבֹהָה וּמְצִיצָה בֵּין הַחֲרַכִּים אֲנִי נִזְכֶּרֶת בָּרַגְלַיִם הַפְּשׂוּקוֹת.

בְּשָׂרִי בָּא בְּיָמִים כְּתִקּוּנָם וְעָב עָלַי. מַבָּטִי כָּבוּשׁ כַּעֲרֵמַת הַכְּרוּב, מַצְבִּיעָה:

בָּכִיתִי נַהֲרוֹת בָּבֶל. תְּחִלָּה חָצַב הַבֶּכִי אֶת נְתִיב הַחִדֶּקֶל

רַצְתִּי כָּל עוֹד נַפְשִׁי בִּי נָפַלְתִּי אַרְצָה וּפִי הִתְמַלֵּא בֶּעָפָר.

וְהִיא הֲכִי לֹא רוֹצָה חִבּוּק הִיא אַף פַּעַם, לְעוֹלָם, לֹא צְרִיכָה

בעקבות "הרוח מיניקה את גורי הרוח" מאת אורין רוזנר

עִיר נִמְתַּחַת כְּרֶשֶׁת מֵעָל זְרָמִים חֲמִימִים שֶׁל בְּדִידוּת

שְׁלוּבוֹת יָדַיִם שְׁתֵּי עֵינֵינוּ. צְמֵאֵי קִרְבָה, יַרְחֵי שְׂפָתַיִם.

מָחָר נֵלֵכָה לְאַיִן וְנִשְׁמֹר עַל הַפְּנִינִים שֶׁבְּלֶחְיְךָ

בְּכָל דַּקָּה אֲנִי יוֹדַעַת אֵיפֹה אַתְּ, שְׁקוּעָה בְּתוֹךְ שִׂיחַת חֻלִּין, בַּהֲמֻלָּה.

צָרִיךְ לִהְיוֹת נַכְלוּלִית כְּמוֹ חָתוּל אוֹ עַכְבָּר

הָיִינוּ שָׁם גָּבֹהַּ, יוֹתֵר מִכָּל הַגְּבֹהִים שֶׁבֶּהָרִים.