אני עובדת בטכניקה של חיתוכי נייר הרבה שנים. ברוב ההצגות שלי יש סצנה עם צלליות, וחיתוכי נייר מאוד דומים מבחינה טכנית. בהרבה הצגות נקודת המוצא היא טקסט ספרותי.

הוּא מְהַמְהֵם דְּבַר מָה. לָאקָאן. הַסֵּדֶר הַסִּימְבּוֹלִי. הוּא לָשׁ אוֹתוֹ בְּפִיו, הוּא נָסוֹג, הוּא מִתְנַצֵּל. הוּא בְּעֶצֶם רוֹצֶה לְדַבֵּר עַל פְרוֹיְד. אָז פְרוֹיְד, וְלׇאקָאן וְהַקְּמָטִים שֶׁלּוֹ.

קְחִי מְחַבֶּרֶת רִשְׁמִי בָּהּ שׁוּרָה  קְחִי בּוּל עֵץ הַדְלִיקִי מְדוּרָה

רָאִיתָ אֵיךְ קוֹרֵס בַּיִת בְּלֵב עִיר? אֵיךְ נָסִים מִמֶּנּוּ הַחַיִּים מִכָּל מִרְפֶּסֶת וּמִטְבָּח?

בְּלֵב יָם, בְּלִבִּי, מְעַרְבֹּלֶת. מַּעֲמַקִּים גּוֹעֲשִׁים מַעְלָה בְּעָצְמָה, לוּלְאוֹת גַּלִּים מַכּוֹת לִרְעָדָה וְגוּפִי נִשָּׂא שָׁמוּט עַל קֶצֶף מֶּלַח.

זֶה לֹא שֶׁאֵין לִי מָה לוֹמַר לִפְעָמִים אֲנִי רוֹצָה לְהַגִּיד אֶת כָּל מָה שֶׁיּוֹשֵׁב מִלִּים מְבַעְבְּעוֹת אֲבָל הַמּוֹחַ מִתְעַכֵּב

מִכָּל הַתִּקְווֹת רָצִית לִפֹּל דַּוְקָא עַל לַהַב הַהִתְאַהֲבוּת בַּקַּיִץ. וְדַוְקָא לַחֲשֹׁב, אֵיךְ קוֹרֶה הַפֶּצַע בְּטָעוּת?

לְאַבֵּד אֶת הָאֲחִיזָה הַנֻּקְשָׁה לַעֲזֹב אֶת הַהֲגַנָּה כְּדֵי לִרְדֹּף אֶת שֶׁטֶּרֶם הָיָה, אֶת הַלֹּא בְּהֶכְרֵחַ לְהַרְכִּיב מַסֵּכָה וְלִמְשֹׁךְ בְּחוּטֵי הַמָּסָךְ

מָה לַעֲשׂוֹת בְּכָל הַחַיִּים הָאֵלֶּה? סִירוֹת הַנְּיָר וּשְׁגִיאוֹת הַכְּתִיב, עֲמָדוֹת, חֲנֻפָּה, עָמָל רַב מָה לַעֲשׂוֹת עִם הַלֵּבָב?

הַשִּׁירָה שָׁבָה אֵלַי בְּמַבָּטָהּ הַלּוֹהֵט בַּחֲזוֹנָהּ הַטּוֹרֵף, שֶׁצֶף מִלִּים דַּם גַּעְגּוּעִים נִגָּר עַל נְיַר

פַּעַם הָיוּ הַשְּׁרִיקוֹת וְהַמַּתֶּכֶת הַטֵּלֵוִיזְיָה שֶׁעוֹבֶרֶת מֵחֲדָשׁוֹת לִקְלָסִית כְּבִישׁ צַר בַּעֲרָפֶל כָּבֵד בֵּין בְּאֵרִי לְרֵעִים חֲדַר אֹכֶל בִּשְׁתַּיִם בַּלַּיְלָה

לֹא עֲלֵי הַסְּתָו בִּנְשִׁירָתָם וְלֹא קֵץ הַחֹם, לֹא לֹבֶן פַּעֲמוֹנֵי הֶחָצָב, לֹא עֵדַת חֲסִידוֹת, לֹא שֶׁמֶשׁ מְמַהֶרֶת וְלֹא רִחוּף וִילוֹן בְּתֹם יְמֵי עִלָּפוֹן.

אֲנִי לֹא מַרְשֶׁה לְעַצְמִי יוֹתֵר לִשְׁקֹעַ. לֹא מַרְשֶׁה לְהִזָּכֵר. אָסוּר לָלֶכֶת בִּרְחוֹב מְסֻיָּם. יֵשׁ שִׁירִים שֶׁלֹא יִשָּׁמְעוּ לְעוֹלָם.

לִפְעָמִים אֲנִי עוֹד צָרִיךְ אוֹתָךְ שֶׁתַּגִּידִי לִי לֹא. לִפְעָמִים אֲנִי עוֹד מְפַחֵד מֵהַחֹשֶׁךְ שֶׁקּוֹרֵא לִי לָבוֹא.

מֵעַל הַמִּינְיָאטוּרוֹת שֶׁלָּנוּ רַחְפָנֵי הַמַּחְשָׁבָה מְצַנְזְרִים אֶת הַיּוֹם־יוֹם מִמַּבָּט עִלִּי.

שִׁפַּצְנוּ מֶרְחָב בְּדִירָה כְּלוּאָה, הִתְמַקַּחְנוּ עַל אֲרִיחֵי פּוֹרְצֵלָן, מִינִימָלִיסְטִיִּים. רָצִינוּ לְהִתְגּוֹרֵר בֵּין הַחֲרִיצִים הָאֲנָכִיִּים לַחֲלוֹמוֹתֵינוּ הַמְּאֻזָּנִים.

אֲנִי אוֹהֶבֶת לְהַקְשִׁיב  לְךָ מְסַפֵּר  אֵיךְ חָפַרְתָּ בַּאֲדָמָה בְּאֶצְבְּעוֹת יֶּלֶד  כְּדֵי לְגַלּוֹת דְּבָרִים  שֶׁהַזְּמַן רָצָה  לְהַחְבִּיא.

דְּמוּתֵךְ עוֹלָה בֵּין הַגַּלִּים – הֶבְזֵק שֶׁל אוֹר בַּחֲשֵׁכָה. דְּמוּתֵךְ בַּמַּיִם הַכְּחֻלִּים.

מַסֵּכָה הַמְּרַחֶפֶת עַל בָּמָה לְלֹא גּוּף אוֹ נְשָׁמָה רוֹדֶפֶת אוֹתִי בַּחֲלוֹמוֹתַי וַאֲנִי צוֹפֶה בּוֹדֵד מִתְיַשֵּׁב וְנֶעֱמָד, מִתְיַשֵּׁב וְנֶעֱמָד וְלֹא יָכוֹל לְהַפְנוֹת מַבָּטִי לַצַּד.

בַּהַתְחָלָה הִשְׁתּוֹלַלְתִּי וְרַצְתִּי מִבְּלִי לָדַעַת לְאָן אֲנִי הוֹלֶכֶת אוֹ לָמָּה, פָּשׁוּט רַצְתִּי אַחֲרֵי כֻּלָּם.