*

יעל ליבר נחמני

בַּהַתְחָלָה הִשְׁתּוֹלַלְתִּי וְרַצְתִּי  מִבְּלִי לָדַעַת לְאָן אֲנִי הוֹלֶכֶת אוֹ לָמָּה,  פָּשׁוּט רַצְתִּי אַחֲרֵי כֻּלָּם. 

אֲבָל מַהֵר מְאוֹד הֵבַנְתִּי מָה קוֹרֶה. רַצְתִּי וְנִסִּיתִי לִמְצֹא מִסְתּוֹר, אַךְ כְּשֶׁבָּאוּ לְהַצִּיל אוֹתִי כְּבָר הֵבַנְתִּי – שֶׁלֹּא אֲנִי זוֹ שֶׁאוּכַל לְסַפֵּר אֶת הַסִּפּוּר לְמִשְׁפַּחְתִּי, אֶלָּא חֲבֵרַי אֲשֶׁר רָאוּ אוֹתִי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה. 

מִלְּמַעְלָה אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת וְרוֹאָה אֶת מִשְׁפַּחְתִּי בּוֹכָה וּבוֹכָה

וְלֹא מַפְסִיקָה. 

גַּם כְּשֶׁאֲנִי רוֹצָה לוֹמַר לָהֶם שֶׁאֲנִי רוֹאָהּ אוֹתָם מִלְּמַעְלָה,

הֵם לֹא יְכוֹלִים לִשְׁמֹעַ אוֹתִי.

כְּשֶׁאֲנִי מְבִינָה שֶׁהֵם לֹא יִרְאוּ אוֹ יִשְׁמְעוּ אוֹתִי יוֹתֵר, 

גַּם אֲנִי בּוֹכָה וּבוֹכָה

וְלֹא מַפְסִיקָה,

אִתָּם.

אֲנִי נִמְצֵאת לְמַעְלָה עִם הֲמוֹן אֲנָשִׁים,

יוֹתֵר מֵאֶלֶף:  

נָשִׁים וּגְבָרִים וּזְקֵנִים וִילָדִים וַאֲפִלּוּ חַיָּלוֹת וְחַיָּלִים.

כְּשֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי אֵיפֹה כָּל אֵלֶּה שֶׁלֹּא בַּבָּתִּים

וְגַם לֹא אִתָּנוּ לְמַעְלָה, 

הִסְתַּבֵּר לִי שֶׁהֵם לֹא בָּאָרֶץ,

אֶלָּא עִם הָרוֹצְחִים.

וְהֵם לֹא יוֹדְעִים אִם הֵם יֵצְאוּ מִשָּׁם. 

חֶלְקָם אִתִּי לְמַעְלָה

וְחֶלְקָם פּוֹחֲדִים –

מָה יַעֲלֶה בְּגוֹרָלָם?

*

יעל ליבר נחמני בת 11 אבל כתבה את השיר לפני שנה. מרמת אביב הירוקה, תל אביב. תלמידת בית ספר יסודי, מעבירה הרצאות לתלמידים על נושא החטופים כדי שגם אצלם הנושא לא ירד מסדר היום. לומדת פיתוח קול ושרה במקהלת בת קול בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה. תחביבים: שירה, טיפול בחתולי השכונה, טיולים בטבע הישראלי ובילוי עם המשפחה. רוצה שידעו עליה: אחות צעירה למעיין ורותם (החברות הכי טובות שלה). חולמת ללמוד אסטרונומיה באוניברסיטה ושירה קלאסית באקדמיה למוסיקה. חולמת להיות וטרינרית ומקווה שתוכל ללמוד הכול. רוצה להתנדב במד"א ולהיות חובשת קרבית או פרמדיקית בצבא כדי להציל חיים. הקשר לאוניברסיטה: אימא של יעל היא האחראית המנהלית של החוג לספרות אנגלית ולימודים אמריקנים.

---

בחזרה למעלה