בְּלֵב יָם
- סיון נבון-שובל
- 25 במאי
- זמן קריאה 1 דקות
עודכן: 26 במאי
סיון נבון-שובל
בְּלֵב יָם, בְּלִבִּי, מְעַרְבֹּלֶת.
מַּעֲמַקִּים גּוֹעֲשִׁים מַעְלָה בְּעָצְמָה,
לוּלְאוֹת גַּלִּים מַכּוֹת לִרְעָדָה
וְגוּפִי נִשָּׂא שָׁמוּט עַל קֶצֶף מֶּלַח.
הָרַעַשׁ דּוֹהֵר לְתוֹכִי. בֶּהָלַת אֶלֶף סוּסִים,
נִשְׁמָתִי מִטַּלְטֶלֶת עִם תְּנוּעַת הַמַּיִם
עַד קְצֵה גְּבוּל.
אַדִּירָה מִשְׁבְּרֵי יָם, אֲנִי
הַסְּעָרָה.
קוֹרֵאת לָהּ, לָאֵם הַקַּדְמוֹנִית.
בְּקוֹל תְּרוּעָה הִיא פּוֹרֶצֶת,
נֶאֱבֶקֶת בְּרוּחוֹת בִּקְרַב אֵיתָנִים,
רוֹכֶבֶת עַל הַגַּלִּים
הִנֵּנִי!
שׁוֹאֶגֶת הֵנָּה וָהֵנָּה,
דִּמְעוֹתַי מֻתָּכוֹת עׅם טִפּוֹת גֶּשֶׁם כְּבֵדוֹת.
פּוֹרֶשֶׂת אֶת אֶצְבְּעוֹתַי לָחוּשׁ אֶת רַעֲמַת הָרוּחַ,
שַׂעֲרוֹת רֹאשִׁי כְּמִפְרָשׂ, לִבִּי כְּתֹרֶן,
מְאַזְּנִים אֶת שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל.
אני נוֹהֶמֶת כְּלִוְיְתָנָה כְּאֵב שֶׁל יְדִיעָה עֲמֻקָּה.
אֲבָל אֲנִי הַסְּעָרָה
מִתְיַצֶּבֶת עִם הָאֵם הַגְּדוֹלָה
אֶל מוּל הַכּוֹחַ הַגּוֹאֶה שֶׁל הַיָּם.
בּוֹלְמוֹת אֶת זְרִימַת הַסַּחַף.
הָאֹפֶק מוֹרֶה לָנוּ, מַצְפֵּן
כֵּיצַד לְאַזֵּן אֶת הָרוּחַ הַפְּנִימִית עַל גַּבֵּי קֶצֶב הַגַּלִּים.
בֵּין יָם לְשָׁמַיִם, גְּוָנִים שֶׁל כָּחֹל מִתְחַלְּפִים
תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵאת
לִשְׁקֹט
רוּחַ מַפְסִיקָה לְהַכּוֹת
גַּלִּים מְאִטִּים דְּהִירָתָם,
טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם יוֹדְעוֹת גם לְלַטֵּף.
הַמַּיִם נָחִים עַל הַקַּרְקָעִית, צְלוּלִים
דַּרְכָּם נִתַּן לִרְאוֹת.
מַעֲמַקִּים פּוֹרְשִׂים זְרוֹעוֹת
אֶל חִבּוּק שֶׁל רֶחֶם.
וְהַלִּוְיְתָנָה שׁוֹאֶגֶת בְּבִטָּחוֹן
הִנֵּנִי!
אֲנִי הָאֵם הַגְּדוֹלָה