כאן לא הולנד
- נטע דגן
- 25 במאי
- זמן קריאה 1 דקות
נטע דגן
שִׁפַּצְנוּ מֶרְחָב בְּדִירָה כְּלוּאָה, הִתְמַקַּחְנוּ עַל אֲרִיחֵי פּוֹרְצֵלָן, מִינִימָלִיסְטִיִּים. רָצִינוּ לְהִתְגּוֹרֵר בֵּין הַחֲרִיצִים הָאֲנָכִיִּים לַחֲלוֹמוֹתֵינוּ הַמְּאֻזָּנִים.
אָנוּ מְפַדְלִים בִּשְׁבִילֵי אוֹפַנַּיִם
סְבִיב שְׂדוֹת חִטָּה צוֹמַחַת
שבָּהֶם שׁוֹקְעִים הַחַקְלָאִים.
כָּאן לֹא הוֹלַנְד.
הָאֲוִיר נִדְחַס
כָּתֹם וְחוּם רֹב הַשָּׁנָה,
אֲנַחְנוּ מַצְבִּיעִים בַּעֲבוּר הַחֹפֶשׁ
אַךְ הוּא שָׁבִיר וְקוֹצָנִי,
נִרְמָס תַּחַת נַעֲלֵי הָעֲבוֹדָה.
אֲנִי מַסְבִּירָה לִילָדֵינוּ עַל הַשָּׁרָשִׁים,
עַל מְחִיר הָאֲדָמָה,
גַּם כָּאן נִלְחֲמוּ, אֲנִי אוֹמֶרֶת,
אֲבָל כָּל מָה שֶׁאֲנִי רוֹצׇה –
שֶׁיַּאַסְפוּ בַּלּוּטִים.