חַבְּרוּ נֶפֶשׁ לְנֶפֶשׁ זוֹ מוּל זוֹ וַדְּאוּ תַּקִּינוּת הַחִבּוּר

בֵּין מְאוּרוֹתֶיךָ, אֲהוּבִי, צוֹמְחוֹת גִּבְעוֹת נַרְקִיסִים רֵיחָנִיּוֹת

בַּקָּפֶה בְּרוֹטְשִׁילְד סָבְתָא שֶׁלִּי הַמֵּתָה זוֹ שֶׁהִתְנַגְּדָה שֶׁאֶהְיֶה צִמְחוֹנִית שׁוֹלַחַת יָד אֲרֻכָּה מֵעֵבֶר לִכְתֵפִי

בַּמָּטָר הַזֶּה נִצָּת סְמָדַר הַבֻּסְתָּנִים

אֲנִי רוֹצָה תָּמִיד עֵינַיִם בַּגַּב בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי חוֹרֶטֶת עַל הַלּוּחַ לִרְאוֹת

כְּשֶׁרָאֲתָה תְּנוּעַת אוֹר בִּשְׁמֵי נְיוּ הֶמְפְּשֵׁיר, בִּקְשָׁה שֶׁיַּעֲצֹר בַּצַּד.

אֲנִי אִמָּא עַכְבִישָׁה לֹא נוֹגַעַת טוֹוָה

הִיא נוֹעֶלֶת נַעֲלַיִם בְּרֵיחַ לָבֶנְדֶּר וּבְכָל בֹּקֶר שׁוֹתָה חֲצִי לִימוֹן אַחַר כָּךְ מְקַנַּחַת בְּשֶׁמֶן גַּרְגִּירֵי רִמּוֹן

מֵאָה וְאַחַת נְשִׁיקוֹת עַד שֶׁהִגַּעְתָּ אַתָּה "לֹא תִּשְׂבַּע הָעַיִן לִרְאוֹת" רוֹצָה לֶאֱכֹל בְּתַאֲוָה

שיר הלל לרכבת ישראל

קַל, מוּטָב, לוֹמַר אָהַבְתִּי אוֹתוֹ אָהַבְתִּי אוֹתָהּ קַל, מוּטָב, לְתָאֵר גֶּבֶר לְתָאֵר אִשָּׁה

כָּכָה בְּעֶרֶב יוֹם רְבִיעִי עַל נְהַר כְּבָר עָבְרוּ מֵעָלַי כָּל הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים

בֶּן שְׁמוֹנִים אֶהְיֶה וּמַה טּוֹב לִי מֵעַכְשָׁו. אֶת שִׁנַּי אֲנִי מִמֵּילָא כְּבָר

אָמְרָה לִי אֲהוּבָתִי בּוֹא נִשָּׁאֵר חֲבֵרִים אָמַרְתִּי לַאֲהוּבָתִי:

בִּדְמָעוֹת, שׁוֹאֶלֶת: "אַבָּא שֶׁלִּי, הוּא כָּל כָּךְ אָהַב אוֹתִי, לָמָּה הוּא הִפְסִיק לָבוֹא?"

תַּחְשֹׁב עַל זֶה כְּמוֹ אֲוִיר. אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים בּוֹ.

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַדַּף

עֻבְדּוֹת הֵן עֻבְדּוֹת. שְׁאֵלוֹת הֲרוֹת גּוֹרָל נַעֲנוֹת בְּכֵן כֵּן, לֹא לֹא. חֲתִיכַת שָׁמַיִם כָּזוֹ לֹא אֶמְצָא בִּמְחִיר נָמוּךְ מֵה

חֲרָדָה אַחַת הָיְתָה לָךְ, חוּץ מֵהַמָּוֶת: הַמַּדְרֵגוֹת הַנָּעוֹת שֶׁבַּקַּנְיוֹן. וְכָל הָאֱמוּנָה בְּרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לֹא עָזְרָה

בַּתַּחֲנָה הִמְשַׁכְתְּ לִנְעֹץ מַבָּט, אֲבָל הוּא לֹא נִרְאָה, אִחֵר, לֹא בָּא. סְבִיבֵנוּ נָהֲרָה תְּנוּעָה שֶׁל עִיר, הֲמוֹן אָדָם אַךְ