מֵעַל הַטֶּבַע, מֵעַל כֹּחוֹת הַטֶּבַע, מֵעַל כֹּחוֹת הַכֹּבֶד, לְמַעַן הַהִתְעַלּוּת, לְמַעַן הַהִתְרוֹמְמוּת, לְמַעַן הַקִּימָה מֵהַמִּטָּ

סַפְּרִי לִי, אֵיךְ אַתְּ קָמָה בְּכָל בֹּקֶר מֵחָדָשׁ.

אֲנִי מִצְטַעֶרֶת זֶה נָפַל בַּמִּשְׁמֶרֶת שֶׁלָּךְ וְלֹא הָיִיתִי שָׁם כְּדֵי לְנַחֵם אוֹתָךְ וְלֹא יָכֹלְתִּי לַחֲסֹךְ מִמֵּךְ אֶת זֶה

הוּא לֹא מִתְחָרֵט עַל שׁוּם דָּבָר, כִּמְעַט, מַרְתִּיחַ מַיִם לְקָפֶה, בּוֹחֵשׁ לְאַט.

הִנֵּה הַזְּמַן נוֹזֵל לְנֶגֶד עֵינַי מְטַפְטֵף בְּלִי הַפְסָקָה

הִתְחַלְּפוּ הַשָּׁבוּעוֹת בְּשָׁנִים,  הִתְחַלְּפוּ בְּמַיִם,  נִשְׁטְפוּ תִּקְווֹת דְּהוּיוֹת, הִתְפַּזְּרוּ בֵּין עַרְבַּיִם,

בְּיִרְאַת הַיּוֹרֶה שֶׁטֶּרֶם בָּא עַל הָאֲדָמָה, אֶצְבָּעוֹת כְּמוֹ כְּבֵדוֹת יוֹתֵר עַל שְׂמֹאל הַפְּסַנְתֵּר, הָאֲוִיר הַסַּגְרִירִי מ

אַל תִּקְרְאִי לִי בִּשְׁמִי. אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מִמֵּךְ -   אַל תִּקְרְאִי לִי בִּשְׁמִי.

בִּקַּשְׁתִּי מַשֶּׁהוּ שֶׁלָּךְ לִפְרֵדָה. אוּלַי סֵפֶר, אָמַרְתִּי, מַשֶּׁהוּ שֶׁלָּךְ לִפְרֵדָה.

בְּעֵינַיִךְ הַשְּׁחֹרוֹת רָאִית דֻּבִּים מְשַׁחֲרִים לְטֶרֶף אַרְיוֹת דְּבַשׁ מֵאֵת שִׁמְשׁוֹן