מיטב הימים

הוּא לֹא מִתְחָרֵט עַל שׁוּם דָּבָר,

כִּמְעַט,

מַרְתִּיחַ מַיִם לְקָפֶה,

בּוֹחֵשׁ לְאַט.

מֵפִיס אֶת הַבְּדִידוּת הָאוֹכֶלֶת בְּכָל פֶּה

בְּזֵר סַבְיוֹנֵי פֶּרֶא

הַפּוֹרְחִים בַּכַּד, בְּצָהֹב כָּל כָּךְ יָפֶה.

מַבִּיט בִּתְמוּנָה יְשָׁנָה שֶׁהִצְמִיד לַזְּגוּגִית

חוֹף יָם כָּחֹל, חֻפְשָׁה מִשְׁפַּחְתִּית

שְׁנֵיהֶם מְחַיְּכִים יַחַד אֶל יַלְדֵיהֶם הַקְּטַנִּים

וּמַמָּשׁ מֵעֲלֵיהֶם שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם פְּתוּחִים.

אֵשׁ זָרָה טֶרֶם הִבְעִירָה אֶת הַחֲדָרִים

לוּ רַק הֵבִינוּ אָז,

שֶׁאֵלֶּה הֵם מֵיטַב הַיָּמִים.

*