מֵאָה וְאַחַת נְשִׁיקוֹת עַד שֶׁהִגַּעְתָּ אַתָּה "לֹא תִּשְׂבַּע הָעַיִן לִרְאוֹת" רוֹצָה לֶאֱכֹל בְּתַאֲוָה

שיר הלל לרכבת ישראל

קַל, מוּטָב, לוֹמַר אָהַבְתִּי אוֹתוֹ אָהַבְתִּי אוֹתָהּ קַל, מוּטָב, לְתָאֵר גֶּבֶר לְתָאֵר אִשָּׁה

כָּכָה בְּעֶרֶב יוֹם רְבִיעִי עַל נְהַר כְּבָר עָבְרוּ מֵעָלַי כָּל הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים

בֶּן שְׁמוֹנִים אֶהְיֶה וּמַה טּוֹב לִי מֵעַכְשָׁו. אֶת שִׁנַּי אֲנִי מִמֵּילָא כְּבָר

אָמְרָה לִי אֲהוּבָתִי בּוֹא נִשָּׁאֵר חֲבֵרִים אָמַרְתִּי לַאֲהוּבָתִי:

בִּדְמָעוֹת, שׁוֹאֶלֶת: "אַבָּא שֶׁלִּי, הוּא כָּל כָּךְ אָהַב אוֹתִי, לָמָּה הוּא הִפְסִיק לָבוֹא?"

תַּחְשֹׁב עַל זֶה כְּמוֹ אֲוִיר. אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים בּוֹ.

יונתן דה-שליט במסה על החיים עצמם

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַדַּף