הֶעָתִיד שֶׁנִּטַּע בְּבִטְנָהּ שֶׁל בִּתִּי מְשַׁטֶּה כְּמוֹ קוֹסֵם שֶׁיָּכוֹל לְהַסְתִּיר תַּחְבּוּלוֹת בִּזְרִיזוּת אֶצְבָּעוֹת עַל בָּמָ

אִם אֲנִי מִצְטַנֶּנֶת בַּלַּיְלָה זֶה רַק מִשּׁוּם שֶׁמִּישֶׁהוּ מַשְׁאִיר חֲלוֹם פָּתוּחַ. מַסְפִּיק חָרָךְ כְּדֵי לְהַפְקִיעַ אֶת כָּל

כָּל דָּבָר חוֹלֵף בֵּינֵינוּ יוֹצֵר סְלִיל שֶׁבְּתוֹכוֹ מְצַלְצְלִים חֶלְקִיקֵי הַיּוֹם-יוֹם: הַמִּדְבָּר, הַסּוּפֶּר, גְּבִישֵׁי הָאֵפֶר.

הַמָּקוֹם הַזֶּה הָיָה לִי אָז עֹגֶן. יַלְדָּה הִיא לֹא סְפִינָה, אֲבָל לִפְעָמִים, פִּתְאֹם כְּשֶׁמַּחְשִׁיךְ הִיא מִטַּלְטֶלֶת בֵּין מִפְר

פְּקַעַת שֶׁל עֲצָמוֹת צְנוּפָה. כְּבָר לֹא אִשָּׁה. עֲדַיִן אִמָּא שֶׁלִּי. יוֹשְׁבוֹת עַל הַמִּטָּה בִּפְנִימִית ג', אַתְּ וַאֲנִי וְאוֹ

הַשִּׁיר הַזֶּה תָּלוּי עַל קוֹלָב עִם אֲחֵרִים מִצְטוֹפְפִים בָּאָרוֹן רֵיחַ עֵץ רָטֹב וְחשֶׁךְ, אוֹר בַּחֲרִיץ הַדֶּלֶת

עָנָן חָלַף וְצֵל בִּקֵּר בְּחַלּוֹנִי, וְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ נִשְׁקָף מִבַּעַד הֶעָלִים הַדַּקִּים וְקַרְנַיִם יְרֻקּוֹת לִטְּפוּ

אֶת רָהִיטֵי בֵּיתִי רָכַשְׁתִּי בִּפְרוּטוֹת מֵהוֹרִים מֵתִים. יְתוֹמֵיהֶם הִפְקִידוּ בְּיָדַי

שִׁטְפִי אֶת פָּנַיִךְ וְהַנִּיחִי לְהִתְרַחֲשׁוּת לְהַנִּיחַ בָּךְ דְּמָמָה, לְהַנִּיחַ בָּךְ שׁוֹטְטוּת שֶׁאֵינָהּ שֶׁאֵינָהּ בּוֹחֶלֶת בּ

כְּמוֹ לְמַסָּעוֹת בַּזְּמַן הִתְמַכַּרְתִּי לַשֵּׁנָה אִתְּךָ בַּבְּקָרִים אֲנִי מְפַחֵד לָצֵאת מֵהַמִּטָּה שֶׁלְּךָ לְגַלּוֹת אֶת הַתַּאֲ

מַה יִּהְיֶה עַל הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלָּנוּ – לוֹהֶטֶת בֵּינֵינוּ וּמַחֲזִיקָה כְּשֶׁהַהַכָּרָה מְפַרְפֶּרֶת יֶשְׁנָהּ, אֵינֶנָּה, יֶשְׁנָהּ

בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהִבַּטְתִּי בְּעֵינָיו שֶׁל סָן לוּ הוּא יָשַׁב כָּל הַיּוֹם וְלָמַד תּוֹרָה.

שֶׁהָיָה כְּמוֹ מַיִם חַיִּים לִקְמוּטוֹת הָעֵינַיִם. שֶׁנִּרְקַח כְּמוֹ פֶּלֶא נִסְתָּר עֲבוּר יֶלֶד כָּעוּר. שֶׁבִּקֵּשׁ בֶּעָבָר לֶאֱרֹךְ

עַל שֻׁלְחַן הַפָּתוֹלֹוגְיָה אִם יְנַסְּרוּ בִּתְשׂוּמֶת לֵב יִשְׁקְלוּ כָּל אֵיבָר וִיחַפְּשׂוּ אֶת הַמָּקוֹר

הַשָּׁמַיִם הַכְּבֵדִים עָלַי הֵם בֵּיצָה נִבְקַעַת. חוּסוּ עָלַי עֲנָנִים, הֱיוּ שְׂמִיכָה גְּדוֹלָה, הַרְכִּינִי רֹאשׁ אֲדָמָה בְּעַד שִׁב

אֲנִי מוֹצִיא עוֹד עוּגִיַּת אוֹרֵאוֹ מֵהַחֲבִילָה, אַךְ הִיא נִשְׁמֶטֶת מִיָּדַי. עֵינַי מִתְרַחֲבוֹת לְאֹרֶךְ הַנְּפִילָה,

אֲנִי רוֹצָה קָפֶה, הַרְבֵּה קָפֶה. תֵּן לִי קָפֶה.

אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁאַתְּ פֹּה. אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁבָּחַרְתְּ לִהְיוֹת אִתִּי. שָׂמֵחַ שֶׁ אַתְּ כּוֹתֶבֶת

כְּדֵי לְהַמְצִיא שְׂפַת מָקוֹר אֲנִי בּוֹרֵחַ מֵהַבַּיִת עִם כָּל הַמִּלִּים שֶׁנִּדְחֲקוּ בַּקִּירוֹת.

גַּם כְּשֶׁהָיִינוּ יַחַד לֹא הָיִינוּ טוֹבִים וּמוֹעִילִים כָּל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ לְבַד, עִם עַצְמוֹ אוֹהֵב וְכוֹאֵב