תרגום‭ ‬האן‭ ‬שאן‭ ‬ /

עידו פוקס​

​

​

לשיריו של האן שאן הגעתי במקרה. הסתובבתי בין מדפי הספרות הסינית, ללא היכרות מעשית עם אף אחד מן הסופרים הסינים – בני התקופה או הקלאסיים, בחיפוש נושא לעבודה שאולי יופיע לפניי פתאום. וכך באמת קרה. הספר הראשון שהוצאתי מהמדף היה אסופה מצומצמת של שירי האן שאן מתורגמים לאנגלית. כבר בשיר הראשון שקראתי, אז עוד באנגלית, הרגשתי כי נפתח בפני עולם שירה חדש. שירה חדשה, על אף שנכתבה לפני למעלה מאלף שנה – חדשה בתוכן, בצורה, בסגנון ובתודעה אשר היא דורשת מן הקוראים. לימים הבנתי יותר לעומק חלקים ממה שהופך את שירתו של האן שאן לשירה חדשה באקלים השירה של תקופתנו.

​

על פי המסורת, ועל פי חלק מספרות המחקר שלא שוללת את הטענה, האן-שאן (寒山) היה נזיר ומשורר סיני שפעל בתקופת הטאנג. האן שאן התבודד וכתב על האן שאן – הר האן או "ההר הקר" – ומכאן כינויו. בטענה שהאן שאן כתב על הר האן יש כוונה מורכבת – הוא התגורר על ההר, כתב עליו כנושא או כמטפורה בשיריו וכתב באופן פיזי על חלקי ההר; על סלעים ועל עצים. כך לפחות לפי המסורת.

​

מכאן מוסדר יחס מיוחד בין השירה לעולם, בין האדם לגוף המתכנה טבע. פרט לכך שבשירה נעשה שימוש בטבע – היא נכתבת עליו ופוצעת אותו – היא נפתחת גם לקוראים אחרים מלבד האדם. שיריו של האן שאן עוסקים בהר, בסלעיו, בעציו ובחיות המתגוררות בו – ובו בזמן גם פונים אליהם. הוא עוסק בכל אלו לא רק כאמצעי אומנותי, אלא כנמענים בעלי תודעה ומוסר וכנמענים. כנזיר בודהיסטי רדיקלי, בעיניו כל יצירי הבריאה שווים בפני אותם חוקים – חוקי הדהרמה והקארמה – ועל כן אלו הם נמענים אפשריים של שיריו. ואולי משום כך שיריו נמצאים בסביבות ההר, חשופים לעיני כל ולפגעי הזמן והטבע, ולא מסודרים ליניארית כמו בספר או במגילה. בצורה זו ניתן לדמיין את המשורר הכותב על הטבע כמשורר הכותב אל הטבע, הרואה את הטבע כקורא וכמשתתף אקטיבי במסורת השירה עצמה.