שנאה
- ענת קון-אמן
- 25 במאי
- זמן קריאה 1 דקות
עודכן: 26 במאי
ענת קון-אמן
קִרְקַס הָאֵשׁ קָבַע מוֹשָׁבוֹ בְּפַאֲתֵי הָעִיר אַךְ הִסְתַּחְרֵר אֶל טַבּוּרָהּ.
הַיָּמִים קָדְחוּ מֵחֹם וְכָךְ גַּם הַלֵּילוֹת.
אֲדוֹנֵי הַקִּרְקָס יְהִירִים הָיוּ לַחֲשֹׁב
כִּי יַעֲלֶה בְּיַד אָמָּנֵי הָאֵשׁ לְלַהֲטֵט בָּהּ כִּרְצוֹנָם
אַךְ הָאֵשׁ הִיא דֹּב זוֹעֵם הַקָּם לְפֶתַע מֵרִבְצוֹ
לְבַתֵּק שֶׁלְּשַׁלְאוֹתָיו בִּנְהָמָה.
דּוֹהֶרֶת מִכְּנַף אֹהֶל אַחַת לִרְעוּתָהּ,
בַּשָּׂדוֹת וּבֵין הַבָּתִּים,
אֵינָהּ מְצַיֶּתֶת אֶלָּא לִגְחָמוֹת הָרוּחַ הַהֲפַכְפַּכָּה.
בּוֹלְעֵי הָאֵשׁ כֻּלָּם לֹא יוּכְלוּ לָהּ.
הָאֵשׁ עִוֶּרֶת, אֵינָהּ מַבְחִינָה
בֵּין יָרֹק לְיָרֹק
בֵּין אֲדָמָה לַאֲדָמָה
בֵּין אָדָם לְאָדָם.