בשבחי הקיקיוני /

ננה אריאל

תחנת הרכבת, שמן על בד, דליה לירן אלפר

הָאָדָם הַנִּכְאֶה, / פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה מֵאַיִן בּוֹאֶךָ / וְאָנָה מוֹצָאֶךָ. קִצְּךָ, עָנִי וְאֶבְיוֹן, / נִמְשַׁל כְּמוֹ קִיקָיוֹן שֶבִּן-ליְלָה הָיָה / וְעַד בֹּקֶר לֹא חָיָה.


מתוך שֹׁכְנֵי בָתֵּי-חֹמֶר, שלמה אבן גבירול



מה קיקיוני בעינייך? להקות שוליים מסוימות? מפלגות אזוטריות שצומחות ונעלמות מדי מערכת בחירות? בר נלוז במקום עלום בעיר? הוצאות ספרים שאיש לא שמע עליהן? אמנים כושלים?

"קיקיוני" היא מילת גנאי חריפה לדברים מפוקפקים ושוליים, וכשאדם אומר על משהו שהוא קיקיוני הוא מסמן את עצמו כמי שבשום אופן – אבל בשום אופן – אינו כזה.


אבל המובן השלילי הזה הוא מובן מושאל, מאוחר ומסולף של המילה. במקור "קיקיוני" הוא "בן חלוף" – דְּבר מה שמופיע מייד אבל תוחלת חייו מוגבלת ותוקפו פג במהרה. הוא שאוב משמו של צמח הקיקיון, שיח מהיר צמיחה, רגיש לשינויי טמפרטורה ורעיל, המופיע בספר יונה. יונה ברח מנינווה לאחר נבואת החורבן שמסר לתושבי העיר, מחשש שיתקוממו על כך שהנבואה לא התממשה ושהוא יצטייר כנביא שקר. בעודו בורח, הוא חונה במדבר ונתקל בקיקיון: "וַיְמַן ה' קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה. וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ." (יונה ד, ו-ז). צערו של יונה על היעלמותו של הקיקיון שהצל על ראשו מעצים את ערכו של הצמח, שלרגע ממלא תפקיד חיוני על אף היותו בן חלוף.