הייבון: הערת הקדמה /

 

דרור בורשטיין​

Rupture.jpg

הַייבּוּן הוא סוגת כתיבה יפנית שפירושה "פרוזה של הייקו". היא קיימת בצורתה המוכרת כיום מסוף המאה ה־17. המונח "הייבון" מופיע לראשונה במכתב של מצואו באשו (1644–1694) משנת 1690. יומני המסע של באשו, ובעיקר "הדרך הצרה לאוקו" (תרגומו לעברית של יעקב רז פורסם בהוצאת חרגול ב־2006) נחשבים יצירות שכוננו את הסוגה, אם כי ניתן למצוא שילובים של פרוזה ושירה בספרות היפנית עוד הרבה קודם, למשל ב"ספר הכרית" של גברת סיי שונאגון (966–1017 בערך) שנכתב סביב שנת 1000 לספירה.

הסוגה משלבת, כאמור, פרוזה ושירה. המשורר יליד קנדה ברוּס רוֹס הגדיר הייבון כסוגה שעניינה "סיפור של התגלוּת" (A narrative of epiphany), כלומר כפרוזה שעניינה תהליכי נשמה שמוליכים לכתיבת שיר, או שנובעים מכתיבת שיר. אומנם ההתגלות מקופלת בצורה ברורה ותמציתית בשיר או בשירי ההייקו המשולבים בהייבון, אבל לעתים היא מומחשת וכמו נבנית כבר בפרוזה המובילה אליו, שהיא בעצמה פואטית, ולא מעוצבת כדיווח יבש על התרחשות. הפרוזה בהייבון כמו מודעת למקומה ליד השירה, והיא מתאימה עצמה לסביבה הפואטית בלשונה, בחסכנותה התיאורית ובתשומת הלב לפרטים ולניסוח. הדבר כמעט הכרחי כדי ליצור הרמוניה פנימית בטקסט.

הייבון הוא סוגה נפוצה בעולם הדובר אנגלית (יש כתבי עת המוקדשים רק לה) ובשנים האחרונות היא נכתבת אף בעברית. הסוגה פתוחה באופייה, אבל בהכללה אפשר לומר שמאפיינת אותה כתיבה לא בדיונית, כתיבה המבוססת על התנסויות אמיתיות בעולם. היא סוגה המורכבת מתנועה (פרוזה) ומעצירה (הייקו), ולכן מתאימה במיוחד להתרחשויות שיש בהן ממדים משולבים של התקדמות ושל השתהות, כמו מסע (הליכה בדרך ועצירה מול נוף) ותיאור של טיפול באדם חולה (שגרת מחלה לצד רגעים של קושי או של קרבה). התחושה העולה מהסוגה היא של "חשמל שירי" הנוכח גם לקראת השיר ואחרי השיר, ולא הבחנה ברורה בין שירה לבין פרוזה, כמקובל במערב ובספרות הישראלית.

חוליה מעניינת במיוחד בחיבור בין הפרוזה לשירה היא המרווח ביניהן. מרווח זה אמור להיות מרווח טעון, לא טריוויאלי. השיר והפרוזה אינם המשך ישיר זה של זה, וגם אינם מנותקים זה מזה. הפרוזה והשיר מקיימים יחסים של המשכיות ושל ניתוק, של רציפות ושל שונוּת, והקוראים מוזמנים להתחקות אחר התפנית הקטנה והטעונה שברווח הזה.

בקטעים המתורגמים המופיעים כאן ניתן למצוא דוגמאות להייבון של מסע – מסע קטן, עירוני, ביום שלג, ולסיפור קצר על טיפול ביצור שנתון במצוקה – במקרה זה בעל חיים. אפשר לראות בקלות כיצד הכתיבה הופכת מראות בָּנָליים – שלג בניו יורק, ביקור אצל הווטרינר – לרגעים דחוסים ומשמעותיים, שבהם רגעי ההתגלות צומחים מתוך רצפי זמן, רצפים שאף הם נחווים בתשומת לב רבה.

אהבת אֵם /

 

אלנה דה סוסה

מאנגלית: דרור בורשטיין

 

 

מהחלון האחורי אני רואָה נקבת רָקוּן, אוחזת גור בפיה, הולכת לאִטה לרוחב החצר ומשם מטפסת למעלה אל גג הבית. אני תוהה מדוע היא מסתובבת בחוץ בשעות היום. אולי משהו הטריד אותה. היא חוזרת כדי לקחת את הגורים האחרים ונושאת אותם בזה אחר זה, ארבעה בסך הכול. היא לוקחת אותם למעלה אל הגג, למקום נסתר מעַיִן. ואז לפתע – קול חבטה מחליא. אחד מהגורים נפל ונחת היישר על אחוריו. הוא מיילל בעגמומיות, אינו יכול לזוז.

 

כְּאֵב לֵב

קוֹל פְּעִיָּתוֹ

שׁוּב וָשׁוּב וָשׁוּב

 

השכנה ואני מניחות אותו בקופסה קטנה ונוסעות מהר ככל האפשר ל"צער בעלי חיים" בעיר, בתקווה שיוכלו להצילו. אבל בבת אחת, בלא התראה, הוא חוטף התקף ומתחיל להתעוות ולצווח באופן בלתי נשלט. התורָן מעביר את הקופסה הלאה במהירות, ממלמל משהו על זה שאין כל תקווה.

 

כָּל הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה פּוֹסַעַת

לְאֹרֶךְ הַשְּׁבִיל הַקִּדְמִי שֶׁלִּי

אִמָּא בִּמְצוּקָה

סופת שלג /

 

קור ון דן הייבל

מאנגלית: דרור בורשטיין

 

 

לאחר תקופה ארוכה שבה ירד השלג והשקיט את האיסט וילג', שומרים פנסי הרחוב את הרחובות המושלגים בשקט של קימורים קורנים ברכּוּת ושל ערמות שלג. מתוך הדברים היומיומיים השלג יצר צורות חדשות ונופים חדשים. פחי אשפה הם עמודים לבנים של שלג מעוגל. המכוניות החונות לאורך רחוב 10 מזרח הפכו לגבעות משופעות, מחוברות זו לזו. הרחוב עצמו הוא נהר דומם של לובן. השלג עמוק מכדי לאפשר תנועה. חזיתות הבתים – מהמדרגות ועד לתעלות הניקוז שבקצות הגגות – שבהן ניצבים שערים ומקיפות אותן גדרות ברזל, הפכו כולם לרקמה מקושטת של שלג. השלג מקשט את הענפים העירומים של העצים הפזורים לאורך המדרכה. עצי גינקו, אלונים ועצי אגס מלבלבים – כולם עתה עֲצֵי שלג. אין רוח. רק איש אחד הולך בחוץ ואף הוא דומם כעת. הרחוב בוהק בשקט באור המנורות.

 

רְחוֹב בְּעִיר

הַחשֶׁךְ שֶׁבְּתוֹךְ

מְכוֹנִיּוֹת מְכֻסּוֹת שֶׁלֶג

*

דרור בורשטיין הוא עמית הוראה בחוג לספרות ובתוכנית הרב־תחומית במדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, וחבר סגל בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. לפני כשנה פורסם ספרו הווה הכולל שירה והייבון. ספרו עולם קטן: חרקים וספרות יראה אור לקראת סוף השנה בהוצאת בבל.

**

דימוי: Rupture, דגנית זאוברמן, שמן על לוח עץ, 18x18

פדף להורדה