גם שנת לימודים זו החלה, כמו קודמתה, תוך כדי מלחמה. התקווה שהביעו חברי מערכת לכל הרוחות בגיליון הקודם – לשיבתם של החטופים, לחזרתם של המפונים לבתיהם ולסיום המלחמה – טרם התגשמה. כשהתכנסנו לבחירת נושא לגיליון של השנה הנוכחית, הדעות נחלקו בין המשאלה לברוח אל מחוזות רחוקים וקלילים לבין התחושה שיש לתת מקום לתחושות הקשות הנלוות לכאן ולעכשיו. 

יצירות רבות בפרוזה ובשירה הגיעו אל המערכת. במקביל, פנינו אל חוקרים ויוצרים שכיבדו את הגיליון במסה ובראיונות. במסה מאת פרופ' אורי ש. כהן, חוקר בכיר מן החוג לספרות, עולה השאלה אם אכן יש גאולה ביום השחרור מאושוויץ. המשוררת חדוה הרכבי, המגדירה את עצמה "סרבנית ריאיון", שיתפה אותנו בסקרנותה האינסופית ובתשוקתה לחיי נצח. בריאיון עם האומנית פטריסיה אודונובן היא מתארת את דרכה האמנותית, ומציגה עבודות של חיתוכי נייר לפי הסיפור ״העיט״ מאת קפקא, על עיט אל מול האדם.

הנושא שנבחר – "יום יבוא" – הוא ניסיון למזג בין שתי הכמיהות המנוגדות. שאבנו השראה ועידוד מדבריה של ויסלבה שימבורסקה, שכתבה כי "היום הבא צפוי להיות שמשי, אף כי אלה שממשיכים לחיות עוד יזדקקו למטריה"; משפט המשלב הכרה מפוכחת במציאות עם תקווה לבאות, ואולי אף שמץ אסקפיזם. 

מן השירים בגיליון עולה אווירה של מועקה מתמשכת ותקווה חלושה וחמקמקה. הם מבטאים תחושות של אובדן שליטה, כיוון ודרך, לצד צורך פנימי "לחשב מסלול מחדש" כפי שמציע הווייז, כדי להישאר מאוזנים וקשובים בשעה שההיסטוריה נכתבת. 

הכתיבה בגיליון מגויסת במלוא כוחה לעסוק באובדנים, בזוועות ובכאבי החיים, המאפיינים את הזמן הזה ואת ההוויה האנושית המודרנית ככלל, שבה האלימות שזורה עד ייאוש. מיצירות הפרוזה בגיליון נשקפת העדפה לכתיבת מציאות – אמיתית או דמיונית – כזו החולמת שביום שיבוא תפזז עם תיק של לואי ויטון, אך מגלה כי המציאות ביום שהגיע הייתה שונה.

אנו מאחלות ומאחלים לכן ולכם קריאה שיש בה עניין.  
ושיהיו הימים הבאים שמשיים.