שומרי משקל
- 23 ביוני
- זמן קריאה 4 דקות
שהם מידן
החדר במתנ"ס סגולה פתח תקווה, שבו נערכה קבוצת שומרי המשקל, היה ורוד ומחניק. כתמי העובש בפינות התקרה סיפרו על רטיבות מתמשכת. האוויר התחנן להתחלף, אך בחדר, שהיה בקומת המרתף, לא היו חלונות. הנשים ושומריהן ישבו במעגל. זה היה המפגש השלישי של הקבוצה, וכיסאות הכתר חרקו במתח תחת ישבנן חסר השקט של הנשים המזיעות. יום השקילה. על הקירות היו כמה פוסטרים שהציגו פירמידות מזון ושלטי פרסום (השיטה הקלה שעזרה ל-40 אלף נשים לרדת במשקל ב-90 ימים ללא תחושת רעב, בלי לספור קלוריות או לאכול פריכיות!). המשקל הלבן עמד במרכז החדר והסתכל בכולן, כבוי ומצפה.
איריס הסתכלה בכעס עצור בשומר המשקל שלה, חליל, שישב לידה וחיטט באף עם הזרת. עוד מעט תחנה המאזדה האפורה ולחדר יגיע בריצה ביני גרשוני, המדריך של הקבוצה, והוא יראה ששוב לא ירדה אפילו קילו אחד. היא הסתכלה על נירה טירצקי, שישבה עם שומר המשקל שלה יאיר, נראתה נרגשת ומדושנת והסתכלה בשעון מדי כמה שניות. איריס הסתכלה שוב על חליל, שבחן עכשיו את השלל שעל הזרת שלו, כדרר לכדור בין שתי אצבעות וירה לרצפה. אין פלא שהיא לא מרזה. כל היום הוא יושב אצלה בבית כמו פרזיט ולא עושה כלום. לא מחשב לה נקודות, לא כועס עליה כשהיא אוכלת את שארית העוגה בחושה תפוז בבוקר יום שבת, לא מחפש לה בתיק שקיות מ"בויוס בורקס של אבא", רק מדבר כל היום בשיחות וידאו במרפסת עם החברה שלו. בתקופה כזו מביאים לה את חליל.
אם בעלה לא היה מת, הוא היה מתאבד.
מה כבר רצתה, לרזות עשרה קילו. אפילו שבעה, וסוף-סוף תוכל להסתכל על עצמה במראה. והבטן תהיה צמודה לגוף, והיא לא תצטרך ללבוש כל הזמן את המחטב החונק שמשאיר סימני דריסה על העור, ולא תצטבר לה ככה זיעה בצמיג שבין הציצי לבטן. מאז הלידה של הבת תקועים עליה העשרה קילו האלה. והנה הבת כבר מתחתנת. והמודעות צועקות עליה: הגיע הזמן להתחיל לחיות כמו שתמיד רצית! הגיע הזמן לשים את עצמך במקום הראשון! עכשיו תורך! אבל נדמה שעדיין לא תורה. נדמה שכל 57 שנות חייה הן עמידה אחת מרוגזת בתור ארוך שאינו נגמר, ואין היא יודעת מה בסופו. ונדמה שתמיד חם מדי ואין אוויר.
אז איריס שוחחה עם דיאטניות והשאירה פרטים ליועצי חיטוב ועשתה ניקויים ואתגרים וקנתה מכשיר לרטיטת השומנים ומנוי לספורטן וגלולות נוגדות צלוליטיס ושתתה שמן קוקוס עם כפית קפה שחור לפני כל ארוחה, כי רצתה גם היא להופיע באתר של מאמן NLP להרזיה בתמונות "לפני" ו"אחרי" כמו רינת ממושב אחיסמך, ופרידה מחיפה, ותמי מראש העין. ונרשמה לכל תוכנית של מנטור הרזיה משנה חיים, וחייה השתנו כפי שחיים תמיד משתנים, אין רגע שהחיים לא משתנים, אבל הקרואסונים ב"רולדין" עדיין מסתכלים עליה בשובבות, מבריקים וקיציים, והרי גם ככה יש לה עכשיו רבע שעה להעביר עד שמגיע האוטובוס, ולא צריך להיות קיצוניים בשום דבר.
28 שנה שהיא עם העשרה קילו האלה, כמו גידול ענק בבטן (ובסנטר). אבל לקראת החתונה של הבת עשתה מעשה: קנתה שמלה שקטנה עליה בחמש מידות ואמרה לעצמה בחריפות, בטון שלא משתמע לשתי פנים "אל השמלה הזו אני איכנס". לכן החליטה, למרות שזה יקר, לאמץ לעצמה שומר משקל. שנים נרתעה מהרעיון, אבל הברושור הבטיח שחוץ מהצורך לפנות לו חדר ולהאכיל אותו פעם ביום, כל מה שקשור בטיפול בו יהיה על חשבון הסוכנות. "תוכלי לחשוב עליו כמו על טמגוצ'י, או חיית מחמד או איירובוט", אמר לה אז ביני גרשוני המדריך וצחק בחיוך לבן, והיא צחקה גם, וחליל עמד מחוץ למתנ"ס ועישן סיגריה, אבל איריס לא ראתה אותו כי בקומת המרתף לא היו חלונות.
ומה? מאז שהוא גר אצלה בבית, קילו אחד היא לא ירדה. ואם הייתה יורדת, זה היה רק בגלל שכל לילה חליל הזה אוכל לה חצי כיכר לחם פרוס עם שוקולד השחר, כך שלא נשאר גם בשבילה. אצלם בכפר בטח אין שוקולדים ולא לחם ככה. חושב שהוא בא לחיות על חשבון הברון.
לאחר השקילה חזרו הביתה בקו 32. הם לא דיברו לא בנסיעה ולא כשחיכו למעלית ולא כשאיריס הסתבכה עם המפתח עד שפתחה את הדלת. חליל הלך למרפסת בשתיקה ועישן סיגריה. איריס אמרה שהיא הולכת להתקלח. איש לא ענה, והיא חיכתה עוד רגע. ואז פסעה במהירות לחדר האמבטיה וסגרה את הדלת. היא הורידה את בגדיה בעצבנות, הרימה את התחתונים שנפלו לרצפה, והסתובבה בלית ברירה אל המראה. השתהתה לרגע על גופה. גוף שמן ורפוס ועזוב, כמו של איזו סבתא. עצב עמוק עלה בה לנוכח גופה העייף, שאם היה ירק היו אומרים עליו שהוא טוב למרק. וכמה השתמשו בגוף הזה. השתמש בעלה, והשתמשו הילדות, והשאירו אותה בלויה, עייפה ובודדה, ושמנה. כזו שמנה. ואיפה כולם?
רצף של שירים קטועים וקולות מתחלפים חדרו לחדר האמבטיה מן המרפסת. שוב חליל צופה בטיקטוק בלי אוזניות.
עירומה ויחפה על שטיח האמבטיה, ניסתה איריס להיזכר כמה זמן עבר מאז שעל הגוף הזה העצוב, הצמיגי, עברה איזו יד. מתחת לבגד. עור לעור. אי אפשר יותר לשאת זאת. יש מחקר כזה, על תינוקות בפגייה. עור לעור. היא מקנחת את האף בכיור, כורכת מגבת מסביב לגופה העירום, ומיד מורידה אותה ותולה בחזרה. מסתכלת שוב במראה, פותחת את דלת האמבטיה, ויוצאת למרפסת.