יצחק גוילי
עוֹד בִּימֵי יַלְדוּתוֹ בְּבֵית הוֹרָיו מָרֵי הַנֶּפֶשׁ בָּעִיר הַתַּחְתִּית בְּחֵיפָה סָמוּךְ לְפַאֲתֵי חֶרְדָתָם מִמִּלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, הָיָה הַיּוֹשֵׁב בַּמְּרוֹמִים נוֹסֵעַ סָמוּי הַנֶּחְבָּא בְּיַרְכְּתֵי סְפִינָה.
חַיָּיו שִׁיְּטוּ לָהֶם בַּחֻלִּין לְלֹא שׁוּם תְּפִלָּה.
עֵת הָלְכָה וְגָבְרָה בְּחַיָּיו סְעָרָה נֶאֱחַז לְפֶתַע בְּרִבּוֹן הָעוֹלָמִים.
בֶּאֱמוּנָה כְּמוֹ בְּאַהֲבַת עוֹלָמִים, יוֹם קֹדֶם לֹא יָדַע שֶׁהִיא קַיֶּמֶת, וְיוֹם אַחֲרֶיהָ הוּא מֵבִין מָה הָיָה חָסֵר לוֹ כָּל הַחַיִּים.