משפחה
- 23 ביוני
- זמן קריאה 1 דקות
עודכן: 29 ביוני
דנית גולד
צאת חג הפסח, מאפיית המשפחה, ז'בוטינסקי, רמת גן.
אני בדרך הביתה והיא לפניי, ניצבת שיכורה מכוח. תקני לי תקני לי הם אומרים, קצת בורקסים לקינוח הדבש. אני מסכימה רק למשולש גבינה אחד אבל הילדים מבקשים, והם ילדים ואני האימא.
הם נועצים בי טלפיים וקורעים את בשרי בשיני הטרף שלהם ועוטפים את רגלי בשקית נייר מרשרשת, תקני לי תקני לי הם אומרים, שעה שרגלי ההמון מטפסות למאפייה, מפשיטות אותה מסחורתה.
ריח הזעתר מעקצץ לי באף. השמן, הפפריקה, הקימל. לרגע אני שוכחת מניין באתי ולאן מועדות פניי, ואני רצה במעבר והילדים אחריי, תקני לי תקני לי הם אומרים, שעה שכתפי ההמון מתחככות בי הלוך ושוב. כתפיים רעבות מרקידות אותי – בורקסים – חצ'פורי – זיווה – קלצונה – סמבוסק – פוקצ'ה – תקני לי תקני לי הם אומרים, בזמן שהמאפייה עומדת לקרוס אל תוך עצמה, כמו לא הייתה, כמו רק אני הייתי, ורק בדרכי הביתה אני מבינה –
עכשיו כולם רוצים בורקסים.