מילה שלא הובנה כהלכה, מצב עניינים שיצא משליטה,הזדמנות שהוחמצה - תופעות לוואי הן כל מה שלא תוכנן, ובכל זאת קרה. בעלון התרופות הן מופיעות באותיות הקטנות שאף אחד לא טורח לקרוא; בחיים האמיתיים – ופעמים רבות גם בספרות - הן כל הסיפור. בגיליון זה ביקשנו לבחון כיצד יכולים טקסט או תמונה לבטא את מה שלא תוכנן; כיצד יכול שיר העוסק בקושי, אתגר או מצוקה, לבטא גם את האדוות החיוביות המתפשטות בעל כורחן; כיצד יכולה דמות משנית, שנועדה להופיע ברגע חולף בלבד, להפוך אט-אט למרכז הכובד של הסיפור; ייתכן, שמה שנדמה תחילה כהערת אגב, סטייה קלה מן הנתיב הראשי, הוא דווקא המקום בטקסט בו מתרחשת התנועה האמיתית. 

תופעות לוואי מצויות בפערים - בפער בין כוונה לתוצאה, בין פנטזיה למציאות, בין השפה לבין מה שאינו ניתן לניסוח במילים. הפערים הללו הם המרחב בו פועלת הספרות. זהו המרחב בו הטקסט מקבל חיים משל עצמו, ומוכיח בעצם קיומו כמה מעטה היא השליטה במילים ובתוצאות. בגיליון זה, הנושא את השם "תופעות לוואי", אנו מבקשות מקוראינו להתמסר אל אי-הכוונה, אל אותן דרכים צדדיות שלא בהכרח תכננו לתעות אליהן. 

העבודה על הגיליון החלה באוקטובר 2025, שנתיים אחרי השבת הנוראה, שבועיים לאחר שובם של החטופים החיים שנותרו. אותה חזרה הביאה איתה אנחת רווחה, שמחה שהייתה נחוצה כל-כך, אך גם התקיימה בעיצומה של מלחמה עקובה מדם בעזה שנמשכת עד היום. במצב כזה, נדמה היה שהמילים לא ממלאות את תפקידן כהלכה, שהמציאות עולה על גדותיה ומותירה אחריה הד, עקבות של מה שהיה ומה שעוד לא נשלם. אותו הד ביקש להשמיע את עצמו בגיליון הנוכחי של כתב העת.

זוהי תקופה בה הספרות נדרשת להיכתב מתוך האירועים עצמם, בהיעדר מרווח אמיתי לעיבוד ולעיכול. כתב עת ספרותי, גם אם לא יוכל להביא להבנה מלאה של העת הזו בה אנו חיים, יצליח אולי לאצור בתוכו דבר מה מרוחה - גדושה וגועשת ככל שתהה. הטקסטים והתמונות שתראו לפניכם אינם מבקשים ליישב דבר, אלא לחוש; להתבונן ולא להסביר; לכאוב, לשאול - וגם לשמוח; לשמור על מה שעוד יש למילה להציע גם ברגעים כאלה: קול. העבודה על הגיליון נעה בין תקופה בה נדמה היה, ולו לרגע, שהחלמה יכולה להתחיל - לתקופה בה הפעלנו מחדש את מערכות ההישרדות. במובן זה, הגיליון העשירי של "לכל הרוחות", הוא תצלום ייחודי של נקודת זמן. נקודת זמן של בין-לבין. הטקסטים שנשלחו למערכת בתגובה לקול הקורא המחישו את העיסוק הרב בהשלכות המלחמה המתמשכת.  רבים מהטקסטים מתייחסים אליה ישירות, וגם אלו שלא, צבועים בתחושות של טלטלה וכמיהה  להתאזן מחדש. שלא במפתיע, העיסוק בבריאות הנפש בטקסטים נרחב, ורבים מהם מתרחשים במחלקות פסיכיאטריות ובחדרי טיפול, היכן שנעשה ניסיון לתת מילים לחוויות החורגות מגבולות השפה. 

סגירת הגיליון נחתמת ברגע בו המילים נכשלות לתאר את מושאן. על אף זאת, אנו מקוות ומקווים שהקריאה בגיליון זה תהיה עבורכן ועבורכם מה שהייתה עבורנו: נקודה של עדינות בזמן גס, רגע שבו הניואנס, השבר, מבקש להישמע מבעד הקריאות הרמות לדיכוטומיה, אלימות ושנאה. מי ייתן ומתוך תופעות הלוואי, מתוך השאריות הסדוקות במהותן, נצליח לחשוב דברים במורכבותם, להישיר מבט, לקחת אחריות, לבנות דבר חדש.

מערכת "לכל הרוחות"