דבר‭ ‬המתרגמת /

 

ולרי‭ ‬מיכאילובסקי

השירה של סטיבי סמית׳, שם העט של פלורנס מרגרט סמית׳, נראית נאיבית תחילה אבל צפונים בה רבדים רבים. סמית׳ לא חוששת לפלרטט עם האפל, המרתיע, להסתכל מעבר לווילון השחור ולדבר עם המוות (מוטיב חוזר בשיריה) כמו עם חבר ותיק. הדיסוננס בין הקלילות הראשונית שמקרינים השירים של סמית׳ לבין הנושאים שהיא עוסקת בהם רק מחזק אותם. בין שיריה אפשר למצוא כותרות כמו ״שעת ליל בבית הקברות״, ״אני שונאת את הילדה הזו״, "אפיטף למתאבד״ ו״היד האלימה״. בשיר ״בוא, מוות (2)״ הדוברת בוחרת לקבל על עצמה את הגזרה. היא מדברת למוות ברוך, כמו לידיד נפש שכרתה איתו ברית, ומבקשת טובה — שימלא את חלקו בהסכם ביניהם.

בוא‭ ,‬מוות ‭ (‬2‭)‬/

 

סטיבי‭ ‬סמית‭'‬

מאנגלית‭:‬ ולרי‭ ‬מיכאילובסקי

תְּחוּשַׁת חֹלִי. מָה זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת?

יָכֹלְתִּי לְבַקֵּשׁ מֵהָאֵל רַחֲמִים, בְּלִי בְּעָיוֹת,

אֲבָל אֲנִי פּוֹנָה אֶל הַמֻּכָּר, וְאוֹמֶרֶת:

בּוֹא, מָוֶת, קַח אוֹתִי בְּלִי מַזְכֶּרֶת.

 

הוֹ, מָוֶת מָתוֹק, בִּשְׁבִילִי אַתָּה אֵל יָחִיד

שֶׁמּוֹפִיעַ כְּמוֹ מְשָׁרֵת נֶאֱמָן, אַתָּה יוֹדֵעַ,

אָז שְׁמַע אֶת קוֹלִי, כִּי הוּא חַד.

בּוֹא מָוֶת, אַל תִּתְמַהְמֵהַּ.

*

ולרי מיכאילובסקי היא מאסטרנטית בתוכנית הבין־אוניברסיטאית לתרבות יידיש ובוגרת החוג ללשון ולבלשנות שמית באוניברסיטת תל אביב. תרגומיה מרוסית התפרסמו ב"הו!", "המוסך", "אלכסון" וב"לכל הרוחות".

פדף להורדה