עוד כמה רגעים ותתחילו לדפדף

פתח דבר

ישיבת המערכת הראשונה שלנו התקיימה חמישה ימים לפני הבחירות בארצות הברית, בבוקרו של יום רגיל. עיקר הדיון שלנו נסב על השאלה האם לפרסם בכתב העת יצירות מקוריות בלבד או לתרגם גם יצירות נבחרות מהעולם.

 

הפגישה השנייה כבר נראתה אחרת לגמרי. ימים אחדים לאחר הבחירות, הרגשנו שאין לנו אפשרות אלא להפנות את פנינו החוצה, ולאפשר לכותבות ולכותבים להגיב לרגע ההיסטורי המטריד שכולנו מצאנו עצמנו בו. "לכל הרוחות" אינו רק משחק מילים על היותנו חלק מהפקולטה למדעי הרוח; זהו הצירוף ההולם את תחושותינו בתקופה האחרונה, ביטוי לרוח אחרת שמגיעה אלינו מאמריקה, מחאה על לשון שהולכת ונהפכת לְמה שאחד מאתנו כינה: "שפת הביבים של טראמפ״.

 

כך החלטנו על נושא הגיליון: "אמריקה ואני", וזימנו יצירות שמתבוננות ב"חוץ" מבפנים; בוחנות את המקום ואת המקומיות על רקע הסדר העולמי החדש; ומציבות שאלות על פרובינציאלית ועל השתייכות גלובלית. כמחצית מהכותבות ומהכותבים שהשיבו לקול הקורא נענו לאתגר שהצבנו בפניהם: לתאר כיצד "אני" מרגיש ומתנהג בְצִלה של ארצות הברית של אמריקה — בין שזו דמותה ההיסטורית המוכרת או זו החדשה, ההולכת ומשתנה לנגד עינינו.

 

חלק מהיצירות המופיעות בגיליון הציבו במרכזן את האקטואליה, דוגמת שיר שמוקדש באופן אישי לנשיא הנבחר של ארצות הברית דונלד טראמפ. באחרות בחרו הכותבים והכותבות לעסוק בחוויה אינטימית יותר, באמריקה כתופעה תרבותית, או בקו המחבר־מפריד בין ישראלים לאמריקנים. אחד השירים מתוך חטיבת היצירות בנושא "אמריקה ואני", אבנים בכיסים מאת אורי לוין, דוקטורנטית בחוג לקולנוע, תורגם לכמה שפות – אנגלית, רוסית, אמהרית וערבית — כדי לתת ביטוי לשפות המדוברות בארץ בכלל, ובקמפוס האוניברסיטה בפרט. רצינו לבטא במגוון שפות את הרעיון בשיר, המדבר על ירושלים (הרב־לאומית, הרב־לשונית והשסועה) כמרחב רעיוני, ולא רק פיזי, שמלווה את הדוברת באשר היא.

 

היצירות בחטיבה הכללית עוסקות בנושאים כמו נשיות מתפרצת (לעתים במקומות בלתי צפויים), יחסים משפחתיים פתלתלים, אינטימיות וביתיות לעומת זרוּת וריחוק ואפילו עולמם של בעלי החיים, כראי לחיה האנושית.

 

לכל הרוחות נוסד ונערך בידי סטודנטיות וסטודנט מהחוג לספרות בהנחייתה של ד"ר דנה אולמרט, ונועד לשמש במה לכל קהילת האוניברסיטה: סטודנטים וסטודנטיות בהווה ובעבר, מרצות מכל הפקולטות ועובדים (אף שלגיליון זה כמעט לא נשלחו יצירות של עובדות, ואנו מקוות מאוד שבגיליונות הבאים מעגל הכותבים יתרחב ויפרוץ גבולות). היינו סקרנים לדעת אילו קולות עולים מהקמפוס ואיזה מכלול הם מייצרים. לשמחתנו גילינו הרבה יוצרות ויוצרים מוכשרים, קצתן כותבות ותיקות ומוערכות ורבים אחרים שעבורם זהו פרסום ראשון. אנו גאות להיות לכולם ולכולן לבית חם.

שלכן,

צוות לכל הרוחות

לכל הרוחות, אמריקה ואני

כתב עת לספרות מבית אוניברסיטת תל אביב

הוקם במסגרת סדנת עריכה לתואר שני בהנחיית ד"ר דנה אולמרט

גיליון מס' 1, קיץ 2017

מערכת

פרוזה: סיון גל, מיטל כהן, יצחק פוקס, ליה פן, דנה שוופי

שירה: ענבל גפני, אנסטסיה ויסוצקי, הדס סגל

עורכת אחראית: דנה אולמרט

עיצוב גרפי: מיכל סמו קובץ, המשרד לעיצוב גרפי, אוניברסיטת תל אביב

עריכת לשון: ענבל גפני

תודתנו נתונה לראשת החוג לספרות, פרופ' איריס מילנר, וכן לפרופ' מיקי גלוזמן ולחן אדלסבורג ממכון קיפ באוניברסיטת תל אביב, שתמיכתם הנדיבה סייעה לנו להפיק ולהדפיס את כתב העת. תודה מכל הלב גם לבעלי המקצוע שתרמו לנו מזמנם ומכישרונם: המתרגמים שתרגמו את השיר אבנים בכיסים — יאסר אבו ערישה (ערבית), מספן גדאי (אמהרית), ירדן גרינספן (אנגלית) ונטליה קרוטיקובה  (רוסית); ד"ר רן הכהן, שסייע בתרגום לאמהרית; והמעצב הגרפי אסף קדרוני, שעיבד עבורנו את תמונת השער ועיצב את הלוגו.

שער קדמי: ,Data visualization as design, science, art, journalism Martin & Fernanda שער נושא — אמריקה ואני: מיכאל סגן־כהן, בלי כותרת (מחווה לג'ספר ג'ונס), אקריליק על בד , 51 * 61 ס"מ; עיזבון האמן

 

חפשו אותנו בפייסבוק: לכל הרוחות — כתב העת

מייל המערכת ליצירת קשר ולשליחת יצירות במהלך שנת הלימודים - ktav.et.tau@gmail.com

גליונות נוספים