שַׂמְתִּי אֶת בְּנִי מִתַּחַת לָעֵץ –

בְּנֵה בַּיִת, בְּנִי, כָּל עוֹד אַתָּה קָטָן

כָּל עוֹד לֹא פִשַּׁלְתָּ בַּחַיִּים

 

הִנֵּה הִיא – אֵשׁ מִשְׁפַּחְתֵּנוּ

כֹּה עָיַפְתִּי מִלְּהוֹסִיף זְרָדִים לְתוֹכָהּ 

 

הִנֵּה הִיא שְׁתִיקָתֵנוּ – סְיָג לַחָכְמָה,

קַח כַּמָּה שֶׁתִּרְצֶה,

בִּשְׁבִילְךָ כְּלוּם לֹא חֲבָל לִי

בִּשַּׁלְתִּי כָּל מַה שֶּׁיָּדַעְתִּי –

תְּרֵיסַר מַאֲכָלִים מִלֶּחֶם וּמַיִם

 

מְקוֹמוֹת רֵיקִים אֵלֶּה מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן – 

נִקְרָאִים, בְּנִי, דּוֹרוֹת מִשְׁפַּחְתֵּנוּ 

 

אֶת שִׁיר חַג הַמּוֹלָד הַזֶּה אַף אֶחָד מִשְּׁנֵינוּ לֹא יוֹדֵעַ לָשִׁיר

אַל תַּתְחִיל

 

בַּתְּפִלָּה הַזֹּאת אֵין מִלִּים – 

כָּל אֶחָד פָּשׁוּט שׁוֹתֵק עַל שֶׁלּוֹ

 

אֱלֹהַי, אֲנִי רוֹצָה לְהַחְזִיר אֶת הַצֵּלָע לְמִישֶׁהוּ

אֲבָל לְכֻלָּם כְּבָר – יֵשׁ 

​

*

​

אֱלֹהַי,

אִם יִעַדְתָּ לִי כֹּה הַרְבֵּה

הָיָה צָרִיךְ לָתֵת לִי עֲצַבִּים כְּכַבְלֵי סְפִינָה

הָיָה צָרִיךְ לָתֵת לִי עוֹר גַּס כְּבַד־מִפְרָשִׂים

הָיָה צָרִיךְ לָתֵת לִי לֵב כָּבֵד כְּעֹגֶן

 

כְּדֵי לִזְרֹק אוֹתוֹ מֵעֵבֶר לַדֹּפֶן – 

שֶׁאַף גַּל לֹא יָזִיז אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ

 

בְּיָם פָּתוּחַ

בְּיָם פָּתוּחַ כְּפֶצַע

בְּיָם מָלוּחַ פָּעוּר כְּפֶצַע־מָוֶת

 

אַתָּה אוֹמֵר לִי:

חִתְרִי בְּיָדַיִךְ, יַלְדָּתִי, חִתְרִי בְּיָדַיִךְ

עַד אֲשֶׁר אַמְצִיא מְשׁוֹטִים

​

*

​

כְּשֶׁאֲנִי נִרְדֶּמֶת בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ עוֹד בְּצִדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל סִינַי

כְּשֶׁבְּתוֹךְ הַחוֹלוֹת הַזְּרוּיִים

      שֶׁל מְאוֹת הַשָּׁנִים

           אַחֲרֵי בָּנֶיךָ

   יוֹתֵר וְיוֹתֵר עָמֹק שׁוֹקְעִים

בֵּינֵיהֶם

            וַאֲפִלּוּ

לֹא בָּאִים כְּבָר בַּחֲלוֹמוֹת לְאִישׁ 

           תָּגֵן עָלַי 

כְּשֶׁאֶתְעוֹרֵר בּוֹדֵדָה

       בְּיָמִים סְדוּקִים בְּחֶצְיָם

בְּמָקוֹם בּוֹ הַכֹּל נִרְאֶה פְּרִי הֲזָיָה וּכְאֵב

בְּעוֹלָם נֶעְדַּר צְלָלִים

      בּוֹ אֲפִלּוּ הָאָרֶץ נְטוּלַת שָׁרָשִׁים

מִתְגַּלְגֶּלֶת כְּעֵשֶׂב בּוֹרֵחַ מֵעֵבֶר לְאֹפֶק גַּבְנוּנִי

אֱלֹהַי הָאָבוּד

           גַּן עֵדֶן שֶׁלֹּא מָצָאתִי

עִם הַשָּׁנִים מַחְסִירָה יוֹתֵר שֵׁנָה בַּלֵּילוֹת

        וְיוֹתֵר מִדַּי – 

פָּנִים

כְּאִלּוּ עָלַי לְהִזָּכֵר בַּשֵּׁם שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהֶם

      כְּשֶׁאֲנִי נִרְדֶּמֶת...

​

​

​

אלכס אוורבוך הוא משורר דו־לשוני (אוקראינית ורוסית), מתרגם וחוקר ספרות. נולד ב־1985 באוקראינה, משנת 2001 מתגורר בישראל. החל מ־2015 הוא דוקטורנט במחלקה לשפות ולספרויות סלאביות באוניברסיטת טורונטו. פרסם שני ספרי שירה ומגוון תרגומים ספרותיים בעברית, רוסית, אוקראינית ואנגלית. שיריו ותרגומיו פורסמו באנתולוגיות ובכתבי עת ספרותיים. ארגן אירועי שירה ופסטיבלים רבים, האחרון שבהם הוא הפסטיבל הבינלאומי לשירה אוקראינית בת ימינו, בקיץ 2020. שירתו עוסקת באתניות מקוטעת, ריבוי זהויות ורב לשוניות, קוויריות, כתיבה תיעודית וזיכרון.

 

תודה לנועה מונסטר על עריכת התרגום.