I, 14

אֵלִי רְאֵה כַּמָּה-כָּמֵהַּ 

אֲנִי, אוּלַי כָּמֵהַּ הַכֹּל:

לַאֲפֵלוּת הָאֵינְסוֹף שֶׁל כָּל פַּעַם לִפֹּל

וּלְרֶטֶט הָאוֹרוֹת אֲשֶׁר הוֹמִים בַּמַּעֲלוֹת.

 

חַיִּים כָּאן שֶׁאֵינָם רוֹצִים דָּבָר, בַּאֲלָפִים,

וְדֶרֶךְ דִּינֵיהֶם הַכֹּה קְלִילִים, כְּמִתְעַטְּפִים

בַּחֲלָקוּת, מִתְנַהֲלִים הֵם בְּשָׁאוֹן. 

 

אֲבָל אַתָּה, שִׂמְחָתְךָ נִמְצֵאת בְּכָל הַפַּרְצוּפִים

שֶׁמְּשָׁרְתִים בְּצִמָּאוֹן. 

 

אַתָּה שִׂמְחָתְךָ נִמְצֵאת בְּכָל הַמִּשְׁתַּמְּשִׁים בַּמִּכְלוֹל

שֶׁלְּךָ כְּמַכְשִׁירִים. 

 

אַתָּה עֲדַיִן לֹא קַר, עוֹד לֹא מְאֻחָר מִדַּי      

לְעֹמֶק הַהוֹוֶה-וּמִתְהַוֶּה שֶׁלְּךָ לִצְלֹל,

לַמָּקוֹם בּוֹ הַחַיִּים עַצְמָם בְּשֶׁקֶט מַסְגִּירִים.

 

I, 18

מַה מַּתְעֶה שׁוּב אֶת יָדִי אֶל הַמִּכְחוֹל?

אִם אֲצַיֵּר אוֹתְךָ, אֵל, לֹא תַּבְחִין וַדַּאי.

 

אֲנִי חָשׁ בְּךָ. בַּנּוֹף שֶׁל סוֹף חוּשַׁי

מַתְחִיל פְּזוּר-דַּעַת, כְּאִיִּים בְּתוֹךְ כָּחֹל,

וְעֵינְךָ, שֶׁלַּעֲצֹם אֵינְךָ יָכוֹל,

אֲנִי מֶרְחָבְךָ.

 

אַתָּה הוּא שֶׁלֹּא עוֹד בְּתוֹךְ הוֹדְךָ,  

הֵיכָן שֶׁכָּל-שׁוּרוֹת הַמַּלְאָכִים-הַמְחוֹלְלִים

אֶת מֶרְחַקֶּיךָ מְכַלִּים כְּעֵדֶר חֲלִילִים, –    

אֶל מְעוֹנְךָ הָאַחֲרוֹן אַתָּה נוֹסֵק.     

כָּל הַשָּׁמַיִם מַקְשִׁיבִים בִּי לְקוֹלִי    

כִּי לַהֲגוֹת אוֹתְךָ, אֲנִי שׁוֹתֵק.