המחשבה על יום השחרור מאושוויץ, יש בה דבר הקרוב לגילוי משיחי, הכי קרוב שאפשר. שלא בדמיון, אין מעבר חד יותר מעלטה לאור גדול. בין רגע פתיחת השער לרגע שלפניו, מתרחש שינוי בגורל האסיר, מאדם כלוא לחופשי, נידון למוות (כמעט ודאי) שעונשו לא רק הומתק, אלא בוטל (לכאורה), לכל הפחות הפוגה. הרגע המשיחי מתפורר עם לידתו, ומהשנייה שהתממשה התקווה, מתגנבת פנימה חרדה דקה, אבוי למשיח שכך נראה בואו.

שירה חפר, המקימה והבעלים של ההוצאה "לוקוס", במסה על עולם ההוצאה לאור

יונתן דה-שליט במסה על החיים עצמם

הָאָדָם הַנִּכְאֶה, / פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה מֵאַיִן בּוֹאֶךָ / וְאָנָה מוֹצָאֶךָ. קִצְּךָ, עָנִי וְאֶבְיוֹן, / נִמְשַׁל כְּמוֹ קִיקָיוֹן

סבתא שלי, האינדיאנית־נוצרייה־קתולית מדרום אמריקה, הייתה מזיזה את המיטה בחדרה לפעמים לפני השינה, "שהשטן לא ימצא אותה". לא השטן, אבל משהו אחר